מי זוכר את יום הולדת שנתיים?

מדענים - והורים - מנסים כבר זמן רב לפענח מדוע איננו זוכרים דבר ממה שאירע לפני גיל שלוש. כמו שכל ההורים יודעים, לא חשוב עד כמה משמעותי הוא האירוע בחייו של פעוט בן 3, הזיכרון נעלם במהירות ובתוך חודשים ספורים לא נשאר ממנו דבר.

כעת, מחקר חדש מגלה כי "אמנזיה אינפנטילית" נובעת מהצמיחה המהירה של תאי עצב בהיפוקמפוס, האזור במוח האחראי ל"תיוק" חוויות חדשות לזיכרון הארוך טווח. המחקר הוצג בסוף השבוע בכינוס השנתי של האיגוד הקנדי למדע נוירולוגי.

למרות שנראה כי צעירים אכן זוכרים אירועים חשובים זמן קצר לאחר הופעתם, הרי שהם מאבדים זיכרונות אלו עם חלוף הזמן. כך לדברי החוקרים, מבית החולים לילדים בטורונטו. למעשה, הם אינם מסוגלים לייצב ולשמר את הזיכרונות של מה שאירע בשנים הראשונות לחייהם.

המוח "שוכח"

מדענים כבר זמן רב משערים כי ההיפוקמפוס קשור לתצרף המסקרן הזה. ההיפוקמפוס מתפתח לאט וכפי הנראה אינו מגיע למצב של בגרות הגיונית לפני גיל 3 או 4. ולכן, בעוד שבני שנתיים ושלוש יכולים לזכור אירועים לאורך זמן קצר, ההיפוקמפוס נדרש לאחסן זיכרונות אלו לטווח הארוך. ולמרות זאת, איש עדיין לא יודע מה בדיוק מתרחש במוחם של פעוטות.

המדענים שערכו את המחקר הנוכחי משערים כי הזיכרונות נעלמים ל"מחסני" הזיכרון ארוך הטווח, ובמקביל ההיפוקמפוס מאבד את הידע לגבי מקום האחסון שלהם במהלך שלב הצמיחה המהירה המתרחשת בשנים הראשונות לחיים.

כשההיפוקמפוס מגיע לשלב של בגרות, מספר עצום של תאי עצב חדשים "מתייצב" כדי להשתלב עם מעגלים חשמליים קיימים. התרחיש הסביר ביותר הוא שבמהלך כל החיווט הזה, המוח "שוכח" היכן אחסן את הזיכרונות.

כשתהליך ההתפשטות מאט, המוח יכול לעקוב טוב יותר אחר הזיכרונות המאוחסנים, וכך הזיכרון ארוך הטווח משתפר ככל שהפעוטות גדלים.

כדי לבחון את התיאוריה, השתמשו המדענים בתינוקות עכברים והאטו את קצב היווצרות תאי העצב בהיפוקמפוס שלהם.

במצב נורמלי, תינוקות עכברים מתמודדים עם אותה בעיה של זיכרון ארוך טווח כמו פעוטות - אם מלמדים אותם לנווט במבוך, לאחר מספר ימים הם שוכחים כיצד למצוא את הדרך. אך כשתאי עצב נוצרו באיטיות רבה יותר, העכברים הצליחו ליצור זיכרונות ארוכי טווח ולזכור כיצד לנוע במבוך.

להיפוקמפוס שני תפקידים: ליצור תיעוד של כל אירוע ואז לאחסן אותו במאגר של הזיכרון ארוך הטווח, עם תיוג המאפשר לנו לשלוף אותו בעת הצורך. לאור כמות האנרגיה הנדרשת ליצירת תאי עצב חדשים הרי שתהליך האחסון לעולם לא מסתיים.

המדענים מקווים לבדוק את הנושא במסגרת ניסויים בבני אדם בעתיד הקרוב.