פרקליט המדינה, משה לדור, החליט על הגשת הערעור נגד אהוד אולמרט בהיותו מצוי בניגוד עניינים. התנהלותה של המדינה בהגשת הערעור חורגת ממתחם הסבירות, ודי בכך כדי להביא לדחייתו. כך טוענים סניגוריו של אולמרט בעיקרי הטיעון שהגישו (יום ה', 13.6.13) לבית המשפט העליון.

המדינה מערערת על זיכויו מחמת הספק של אולמרט בפרשת ראשונטורס ועל זיכויו מאשמת מירמה והפרת אמונים בפרשת טלנסקי, וכן על קולת העונש שהוטל על אולמרט. את עיקרי הטיעון הגישו עוה"ד אלי זהר, רועי בלכר, נבות תל-צור ונוית נגב.

חלק ניכר מעיקרי הטיעון מוקדש למתקפה חזיתית חריפה על הפרקליטות ועל לדור. לטענת הסניגורים, המדינה התעלמה מכך שאולמרט זוכה פה אחד בידי שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות הנשיאה דאז, מוסיה ארד - ההרכב הבכיר ביותר שניתן היה להעמיד בערכאה הדיונית. בהקשר זה מזכירים הסניגורים את דבריו של שופט ביהמ"ש העליון, יורם דנציגר (החבר בהרכב שידון בערעור), ולפיהם על המדינה לשקול היטב האם לערער על זיכוי שניתן פה אחד בידי שלושה שופטים.

טענה נוספת היא, שהמדינה לא נתנה את המשקל הראוי למספר הרב של החקירות שהתנהלו נגד אולמרט בעשר השנים האחרונות ולכך שבימים אלו ממש הוא עומד לדין בפרשת הולילנד. עוד נטען בהרחבה, כי המדינה התעלמה מהפגמים הניכרים שנפלו בהתנהלותה במשפט בפני ביהמ"ש המחוזי, ובראשם - עדותו המוקדמת (והבלתי מוצדקת בדיעבד) של משה טלנסקי, אשר הביאה להתפטרותו של אולמרט מתפקידו כראש הממשלה.

בנוגע לניגוד העניינים של לדור, מזכירים הסניגורים את הראיון שהעניק להארץ ובו תקף את אולמרט - ראיון שהביא לתביעת לשון הרע שהסתיימה בהתנצלות מצד לדור. היה זה לדור שהחליט לבקש לגבות עדות מוקדמת מטלנסקי, הם מוסיפים ומזכירים, והוא גם הופיע בבית המשפט ונטל את האחריות על הבקשה. לפיכך, ללדור יש "עניין אישי בתוצאות משפטו של המשיב, להבדיל מעניין מקצועי טהור", ההחלטה על הגשת הערעור התקבלה בניגוד עניינים ולכן דינה להתבטל. עוד מוזכר, כי לדור חתום אישית על הערעור, וכי מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, היה בעבר מסניגוריו של אולמרט - אין למעשה מי שמפקח על התנהלותו של לדור בנושאים אלו.

לגופם של דברים נטען בעיקרי הערעור, כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי מבוססים היטב בראיות שהוצגו בפניו, ואין מקום להתערבותו של בית המשפט העליון בממצאי עובדה אלו. לדבריהם, הערעור בפרשת טלנסקי רק מתיימר להיות משפטי-נורמטיבי, בעוד בפועל הוא עובדתי. "עיקרי הטיעון [של המדינה] מגבשים מסכת נרחבת של סילוף ועיוות התשתית העובדתית", טוענים הסניגורים.

כך, למשל, הפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון להתבונן על התמונה הרחבה של פרשת טלנסקי ולא על העובדות - בניגוד למושכלות היסוד של ההליך הפלילי, טוענת ההגנה. קו מחשבה זה אף סותר את עמדתו של וינשטיין, אשר סגר את התיק נגד אביגדור ליברמן (בניגוד לדעתו של לדור) דווקא בשל בחינת העובדות לפרטיהן. לטענתם, אמירתה של המדינה לפיה רק מתוך זהירות לא האשימה את אולמרט בקבלת שוחד מטלנסקי, עומדת בסתירה לכך שהתנהלותה בתיק כולו הייתה רחוקה מלהיות זהירה.