ביהמ"ש: על המדינה לשקול העלאת טענות דיוניות

אין זה ראוי שהפרקליטות תעלה טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, במיוחד כאשר מדובר בעתירה מינהלית, ולו רק כדי שלא ליצור את הרושם שהיא מנסה לבחור את המותב הנוח לה. כך אומרת (יום ד', 19.6.13) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן.

"על המדינה לשקול האם יש מקום להעלות טענות דיוניות, גם כאשר הדין עימה לעניין זה", אומרת אגמון-גונן, לאחר שהיא מרחיבה בנוגע לחובתו של הפרקליט בשירות המדינה לייצג גם את האינטרס הציבורי. "כך ככלל, וודאי בעניינים מינהליים מקום שמדובר בפעולה של רשות המשליכה על כלל האזרחים, וחשוב לדון בעניין העקרוני שמעלה העתירה".

העיתון גלובס וסגן העורך הראשי, אלי ציפורי, עתרו לביהמ"ש בבקשה לקבל את רשימת החברות שקיבלו את ההטבות הגבוהות ביותר על-פי החוק לעידוד השקעות הון. העתירה הוגשה, באמצעות עוה"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי, לאחר שהממונים על חופש המידע במשרד האוצר וברשות המיסים דחו את בקשתם, בנימוק שמדובר במידע סודי. בדחייה נאמר שגלובס וציפורי רשאים לפנות לבית המשפט, אך לא צוין לאיזה בית משפט.

שבוע לאחר שהועברה העתירה לטיפולה של אגמון-גונן, ביקשה המדינה לדחות אותה על הסף בטענה שהיה צורך להגיש אותה לביהמ"ש המחוזי בירושלים. העותרים העלו את החשש, שהבקשה הוגשה כדי לטרפד את הדיון בפני אגמון-גונן (הידועה בדעותיה הליברליות - א.ל). אגמון-גונן אומנם אומרת שאין מקום לחשש זה, אך מציינת כאמור שהיה מקום להימנע אפילו מיצירתו.

לגופם של דברים מצטטת אגמון-גונן שורה של פסקי דין של ביהמ"ש העליון, המציינים את ירידת חשיבותה של הסמכות המקומית לנוכח התפתחות אמצעי התחבורה והתקשורת. עוד היא עומדת על הצורך לאפשר לאזרח נגישות קלה ומהירה לבית המשפט כאשר הוא פונה נגד רשות שלטונית, במיוחד כאשר מדובר בעתירה מינהלית. אגמון-גונן מציינת עוד, כי משרד האוצר לא ציין כאמור לאיזה בית משפט יש לעתור, ולכן היו גלובס וציפורי רשאים להניח בתום לב שזכותם לפנות לכל בית משפט מחוזי.

אגמון-גונן חייבה את המדינה בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד שירה קידרון-גוטליב, תמר עיני-ורדון ושמרית סמדג'ה.