חולה נפש שרצח את אשתו לא יקבל את הביטוח

חולה רוח שרצח את אשתו לא יקבל את דמי הביטוח מפוליסת ביטוח החיים שלה, למרות שנקבע שלא היה אחראי למעשיו בזמן הרצח. כך קבעה (25.8.13) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל הניג.

הרצח התרחש באוגוסט 1995, וכעבור שלושה חודשים הופסקו ההליכים נגד הבעל בשל מחלתו והוא אושפז בבית חולים לחולי נפש. האישה הייתה מבוטחת בחברת שמשון (כיום - חלק מקבוצת מגדל), אך לאפוטרופוסים של הבעל נודע רק בשנת 2000 על קיומה של הפוליסה.

בהקשר זה קובעת הניג: "מגדל ידעה על הריגת המנוחה מספר ימים לאחר מכן ובשלב זה גמרה בדעתה להסתיר את דבר קיומה של הפוליסה. למצער, מגדל לא עשתה דבר באותה עת על-מנת ליידע את התובע ואת הפועלים בשמו בפוליסה".

ואולם, כאמור, מגדל לא תשלם לבעל את תגמולי הביטוח. לדברי הניג, "מהותית, צומחת זכותו של מוטב זה מהריגת המבוטח. העובדה שהטבתו של המוטב אם נשמע לטענותיו, מביאה להפסד של המבטחת בלבד, אינה משנה את המאזן, כבר ראינו שבית המשפט מעדיף את המבטחת על פני מבוטח ומשאיר את הכספים אצלה במקרים מתאימים.

"מעבר לנדרש, ניתן ליישם גם כאן אותו שיקול הרתעתי כלפי אחראים על מוטב חולה נפש. נימוק אחר: המבטחת לא התכוונה ליטול עליה סיכון שהמוטב יהרוג את המבוטח. בשולי הדברים והגם שאין בכך הנמקה משפטית, הציבור לא יוכל להשלים עם תוצאה אחרת. מסקנתי היא שדינו של מוטב חולה נפש שהרג את המבוטח מתוך רצייה בלבד, אינו שונה ממצבו של היורש חולה הנפש הפסול לפי חוק הירושה".

התובע חויב לשלם למגדל ולקרן לטיפול בחסויים הוצאות בסך 26,000 שקל. את התובע ייצגו עוה"ד שמואל אהרונסון וסברינה דדון-בוטבול, את מגדל ייצגו עוה"ד עמוס מוקדי ומיטל ירון, ואת הקרן - עו"ד משה בן-דוד.