בניגוד לדעת מומחים: ילד יועבר לדודתו

בית המשפט העליון החליט, בניגוד לחוות דעתם של מומחים, למסור ילד בן ארבע לאימוץ בידי דודתו - למרות שב-22 החודשים האחרונים הוא מצוי במשפחת אומנה שביקשה לאמץ אותו. את ההחלטה קיבלו (יום ד', 28.8.13) השופטים עדנה ארבל ויצחק עמית, בניגוד לדעתו של השופט ניל הנדל.

הילד נולד בדצמבר 2010 לאישה הסובלת מבעיות נפשיות קשות ולאב בלתי ידוע. הוא הוצא מידי אמו בגיל חודש וכאמור נמצא מזה 22 חודשים בידי משפחת אומנה. דודתו (אחות האם) ביקשה גם היא לאמץ אותו, בקשתה נדחתה בידי הערכאות הקודמות אך התקבלה בידי ביהמ"ש העליון.

ההתלבטות העיקרית של העליון הייתה בשני תחומים: סוג האימוץ והוצאת הילד ממשפחת האומנה. השופטים מציינים, כי ככלל מועדף אימוץ סגור - בו יש נתק מוחלט בין הילד לבין הוריו הביולוגיים - על פני אימוץ פתוח, בו נשמר קשר מסוים. ברור שאם הילד יאומץ בידי דודתו, יישמר קשר בינו לבין אמו. ארבל ועמית מגיעים למסקנה, לאור אישיותה יוצאת הדופן של הדודה, כי במקרה זה ניתן להסכים לאימוץ פתוח.


"ילדים מסתגלים לשינויים"


לגבי סוגיית ניתוק הילד ממשפחת האומנה, מצטטים כל השופטים את חוות הדעת של מומחי מכון שלם, לפיה הדבר עלול לגרום לילד "משבר שיכול לכלול דיכאון... מעבר לכך, הפגיעה ביכולת של הילד ליצור התקשרויות בטוחות בעתיד ולהסתמך עליהם לצורך התפתחותו תהיה מהותית... היכולת של ההתקשרות שהיא בסיס ההתפתחות הרגשית בעתיד, התגובה הדיכאונית, הקושי לתת אמון באנשים". עוד אומרים מומחי שלם: "אין לנו ספק כי ניתוקו ממשפחה זו עלול לגרום לו לנזקים בלתי הפיכים". זוהי חוות הדעת היחידה שהונחה בפני בית המשפט והיא לא נסתרה.

ואולם, אומר עמית, חוות דעת המומחים היא רק אחד השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון. לדבריו, "מן המפורסמות הוא כי ילדים מסתגלים לשינויים, ויש ליתן משקל גם לסיכוי כי היחס החם והטיפול האוהב שיקבל הקטין מהדודה ומבני המשפחה המורחבת, יאפשרו לו להתגבר על הפגיעה בעקבות ניתוקו מההורים המיועדים לאמץ".

עמית מוסיף: "לצד הפגיעה הראשונית בקטין, את טובת הילד יש לבחון לטווח הארוך, למשך כל ימי חייו, כך שאל תוך המשוואה הכאובה יש לשקלל גם את "התועלת" של הקטין שיגדל בחיק משפחתו. בכך יימנעו ממנו, מחד-גיסא, החסכים והכאבים שהם לעיתים מנת חלקו של ילד מאומץ, ומאידך-גיסא, הוא ייתרם מכך שהוא גדל כשהוא מחובר לשורשיו". גם הוא מדגיש את אישיותה של הדודה ואומר שזהו מרכיב מכריע בהחלטתו, והוא מסיים: "ההחלטה אליה הגעתי לסופו של מסע נגזרת מהכרתי לגבי טובת הקטין והפתרון הצודק. מי ייתן והעתיד יוכיח כי לא יצאה שגגה תחת ידי".


"הנזקים ייבחנו במבט רחב"


ארבל אומרת בנושא זה: "אין חולק בדבר נזקים מיידיים שייגרמו לקטין כתוצאה מהפרידה ממשפחת האומנה. אלא שבחינתם צריכה להיעשות במבט רחב, אל מול השלכות ארוכות הטווח של ניתוקו או שילובו במשפחה הביולוגית והעדה הייחודית עם מסורת תרבותית רבת שנים אליה משתייך הקטין. טובתו של הקטין מחייבת, בין היתר, הסתכלות הצופה פני עתיד".

עוד מצביעה ארבל על כך שהילד הוא ממוצא אתיופי, שלא כמו משפחת האומנה. לדבריה, מצב זה עלול "להעמיד אותו בעתיד בפני קשיים בלתי מבוטלים. קשיים של הבדלי צבע, זהות, סימני שאלה שלדברי המומחים מועלים על-ידי כל ילד מאומץ, וסביר ביותר שהילד הזה, אם יאומץ על-ידי משפחת האומנה, ישאל שאלות אלה ביתר שאת. ברי שהוא יצטרך להתמודד עם היותו בן מאומץ, עם השונות, עם תרבות אחרת, ואין להניח שהמשפחה הביולוגית תפסיק את פעילותה הנמרצת לקבלו בחזרה אל חיקה".

בסיום החלטתה שבה ארבל ומתייחסת לחשש מפני הנזק שייגרם לילד: "חשש זה קיים תמיד והוא עשוי לרפות ידיים. 'התוצאה הבטוחה', יש מי שיאמר, היא השארתו של הקטין בבית משפחת האומנה. ייתכן שבחרתי בדרך הקשה, אך נוטה אני להאמין כי לאחר שהקטין ייקלט בסביבתו החדשה, נזקי הפרידה יגלידו והתקופה הקשה תיבלע בחיק החיים החדשים. יש לקוות, ובטוחני שזו אינה תקוות שווא, שההורים האומנים, באהבתם הגדולה לבנם המיועד לאימוץ, אותו גידלו במשך שנה ו-10 חודשים באהבה ומסירות, יסייעו לו לקראת ובעת הפרידה וילוו אותו בחום בסיוע וליווי, בהדרכת צוות מקצועי של רשויות הרווחה, אל משפחתו הישנה-חדשה".

את הדודה ייצגו עוה"ד עמיקם הדר וחדוה שפירא, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד דינה דומיניץ.