היה קליק

לפני כשבועיים הגיעה לסיומה תביעת דיבה שהגישה חברת אטום מדיה און ליין בע"מ, חברת פרסום מקוון השייכת לקבוצת וואלה-תקשורת, נגד שחר מידן, לקוח לשעבר של החברה. התביעה נולדה בעקבות סדרת פרסומים של מידן, שבהם טען כי אטום-מדיה (שלאחר ששינתה את שמה לקוואנדו-מדיה, נסגרה השנה) עוסקת ברמייה ודורשת מלקוחותיה לבצע הונאת קליקים.

התשלום עבור פרסום מקוון מתבצע פעמים רבות על סמך מספר הקלקות של גולשים על מודעות המתפרסמות באתר. הונאת קליקים מתבצעת, למשל, כאשר הקוד של האתר נכתב כך שגם הקלקה על אזור אחר באתר, ולא על המודעה המתפרסמת בו, תיחשב כאילו הקליק הגולש על המודעה.

מידן טען, בין היתר, כי ישנם "מאות/אלפי בעלי אתרים שמרמים על-פי בקשת אטום-מדיה. מדובר פה על מיליוני שקל בכל חודש שעושקים מהחברות הגדולות במשק שבסך-הכל רוצות פרסום בתמורה להשקעה שלהן". מידן הפיץ את טענותיו בהודעות דואר אלקטרוניות ששלח לגורמים בתעשיה, וכן באתרי אינטרנט שונים.

לפני כשנה הגישה חברת אטום-מדיה, באמצעות עורכי-הדין ד"ר גלעד וקסלמן וניבה דימור ממשרד הרצוג, פוקס נאמן ושות', תביעת דיבה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ודרישה לתשלום פיצוי בסך שני מיליון שקל בשל הפרסומים הללו. החברה טענה כי מידן הוא שיזם וביצע את הונאת הקליקים באתרו, ובעקבות גילוי הדבר על-ידי נציגי החברה, החל ב"מסע השמצה שלוח רסן" נגדה. מידן טען להגנתו, באמצעות עו"ד תמר קידר, כי הוא עומד מאחורי פרסומיו וכי התביעה נועדה להשתיקו מלחשוף את האמת.

במקביל לניהול ישיבות בבית המשפט, ניהלו הצדדים דיונים מחוץ לכתליו. לפני כשבועיים הודיעו כי הגיעו להסכם פשרה. במסגרת ההסכם לא נדרש מידן לשלם ולו שקל אחד לחברת הפרסום, אלא אם כן בעתיד ישמיץ אותה שוב. על-אף שדרשה פיצוי בסך שני מיליון שקל, הסתפקה בסופו של דבר החברה בהתחייבות של מידן שלא לפרסם כל פרסום משמיץ נגדה או נגד חברות אחרות בקבוצת וואלה-תקשורת, והסכמה מטעמו כי אם יפרסם פרסום משמיץ על אודותיהן, ישלם פיצוי בסך 10,000 שקל עבור כל פרסום משמיץ בלא שתעמודנה לזכותו ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

השופטת ריבה ניב נתנה להסכמות הללו תוקף של פסק דין.

8895-07-12