ועד עובדי רכבת ישראל מאשים את הנהלת הרכבת בהתנהלות חסרת תום לב בדמות של זימון הליכי משמעת לחברי הוועד בעיתוי תמוה בלשון המעטה באשר לאירועים שהתרחשו לפני חודשים, וזאת במטרה לפגוע בנציגות העובדים ובכוח הארגוני של ארגון העובדים.

לטענת ועד העובדים, הנהלת הרכבת הפכה את הליכי המשמעת לאמצעי ניהולי ראשון במעלה בכוונה להטיל איום ופחד כלפי העובדים ונציגיהם הן בזימון להליכי משמעת, הן באמצעי המשמעות הדרקוניים חסרי הפרופורציה והמידתיות, וזאת כשינוי טוטלי של מה שהיה עד כה.

לדברי הוועד, השינוי במדיניות החברה מתבטא בין היתר בכך שהחברה בוחרת להפעיל הליכים משמעתיים נגד עובדים בעניינים שקודם לכן לכל היותר היו באים על פתרונם בשיג ושיח בין העובד לממונה עליו או במסגרת הליך משמעתי מנהלתי מול הממונה, או לכל היותר התבררו במסגרת ועדת בירור ראשונה.

הוועד טוען, באמצעות עוה"ד מיה פרי אלתרמן ואלעד מורג, כי מזה תקופה עומדים העובדים משתאים נוכח חוסר המידתיות בין המעשה לבין חומרת אמצעי הענישה הננקטים בגינו על-ידי החברה. לדברי הוועד, באופן מיוחד החברה מאיימת על חברי ועד ואף מפעילה באופן מגמתי הליכי משמעת גם נגד חברי נציגות העובדים כדרך לפגוע במורל העובדים ובחוסנם הארגוני.

לדברי הוועד, הנהלת הרכבת הודתה בהקשחת מדיניותה ביחס לעבירות משמעת בין היתר בשל תפיסה ניהולית שונה מאשר בעבר. הוועד מדגיש כי הוא אינו עותר לשינוי מדיניותה המשמעתית של החברה אלא הוא עותר לבית הדין על-מנת לעצור צעדים חד-צדדיים וחסרי תום לב מצד ההנהלה הננקטים בעיצומו של סכסוך העבודה וכלפיו, במטרה "לגבות מחיר" שלא כדין ממכרזי הסכסוך וממוביליו.

הוועד סבור כי החברה מבקשת להביא את מערכת יחסי העבודה להתנגשות חזיתית, נמנעת מכל הידברות עם העובדים ונציגיהם בנושא, ולמרות השעיית יחסי העבודה לעניין הליכי המשמעת- היא מבקשת להמשיך ולעשות בהם כבשלה, להתעלם מהעובדים, ומהעובדה הבסיסית שתקנון המשמעת הינו פרי של יחסי עבודה תקינים המבוססים על אמון ושימוש הוגן בתום לב.

ארגון העובדים מבקש מבית הדין למנוע מהנהלת רכבת ישראל לעשות שימוש לרעה בהליכי המשמעת כמעין חרב לנופף מעל ראשי עובדים המוכנים לקבל על עצמם את העול הכרוך בפעילות הוועד.
הועד מבקש כסעד זמני להקפיא את הליכי המשמעת הננקטים כנגד שניים מבין חברי הוועד עד למתן הכרעה בבקשה לאסור על החברה להימנע מקיום הליכים משמעתיים באופן חד-צדדי וכופה.