שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, מציע (יום ג', 3.12.13) שני מבחנים בהם ייעזר בית המשפט בבואו לקבוע האם לקבל ראיה מדעית חדשה במשפט פלילי.
הנדל מקדים ואומר: "על בית המשפט לשמש כשומר סף. עליו לבחון בעין ביקורתית כל ראיה מדעית חדשה המבקשת להיכנס בשערי המשפט הפלילי. בשלב זה, הנטל רובץ על הצד אשר מציג את הראיה.
"המומחה יצטרך להוכיח את עמדתו לא רק באשר ליישום של הראיה בתיק הפרטני, אלא גם באשר לעצם כשרותה ברמה הכללית. אין להסתפק רק בבדיקה צרה של 'מקובלות' הראיה בקרב הקהילה המדעית. יש לבחון את הראיה לעומק, ולפי תוצאות הבחינה להכריע האם מן הראוי לאפשר לה לחצות את הסף. בית המשפט איננו סופר פאסיבי של קולות הקהילה המדעית. עליו להפעיל ביקורת שיפוטית.
"חיי המדע הם דינמיים. יש ומסקנות משתנות. אף זה חלק מתהליך הבדיקה המדעית, וכנגזרת מכך אף השיפוטית. לאמור: אף לאחר שהראיה המדעית התקבלה על-ידי בתי המשפט - אין זה סוף פסוק. אין בכך שהראיה הוכרה כקבילה בנקודת זמן אחת, כדי למנוע אוטומטית כל ניסיון לתקוף אותה בנקודת זמן מאוחרת.
"כמובן, מגיש הראיה איננו חייב להוכיח אותה מחדש בכל תיק. למשל, הראיה המדעית של דנ"א נקלטה בשיטה הישראלית. ברם הדלת לא ננעלה בפני הביקורת השיפוטית. הנטל יעבור אל הצד שיחפוץ לתקוף את הראיה".
מה המשמעות של הראיה
במישור המעשי אומר הנדל: "המלאכה איננה קלה. לעיתים בית המשפט, שאיננו מדען, חייב להכריע בין שני מומחים בעניין מדעי. הצידוק לכך הוא שבסופו של עניין מדובר בהכרעה משפטית ולא מדעית. אם כך הדבר, חשוב לפתח כלי עבודה שיאפשרו לבית המשפט להתקדם בהכרעה".
לאור זאת, ממשיך הנדל, "מוצע מבחן כללי לבחינת ראיה מדעית השנויה במחלוקת - מבחן חיצוני ומבחן פנימי. מבחנים אלו לא באו לחדש, אלא לכוון את השופט להכריע על-פי אמות המידה שהתגבשו בפסיקה. לעניות דעתי, מדובר בתבנית חשיבה שעשויה לסייע לבית המשפט בניתוח קבילותה - ואף משקלה - של ראיה מדעית המונחת לפתחו.
"המבחן הפנימי בודק את הראיה על-פי תוכנה, והוא מתחלק לשניים: שיטת המומחה והשלכות ההוכחה. המבחן כשמו כן הוא: בשלב הזה בית המשפט נכנס אל תוככי חוות הדעת, כדי להבין את עמדת המומחה מבחינה פנימית. בין היתר יש לשאול את השאלות הבאות ביחס לשיטת המומחה: מה הוא אומר, מה הוא מנסה להוכיח, ומהן דרכי הוכחתו. באשר להשלכות ההוכחה, יש לשאול מהי המשמעות של הראיה אם בית המשפט יקבלה.
"במבחן החיצוני יש לצאת מתוך מסגרת חוות הדעת. גם כאן המבחן מתחלק לשניים: גישת המדע והביקורת השיפוטית. יש לשאול האם תוכן חוות הדעת של המומחה נתמך על-ידי עולם המדע, ומהי עמדת בתי המשפט בנדון. יובהר כי אין הכוונה רק לסקירת ההיסטוריה של הראיה המדעית בפסיקת בתי המשפט, אלא לבדיקתה במשקפי הביקורת השיפוטית המהותית והישירה.
מה אומרת טביעת האצבע
"כך, למשל, ביחס לטביעת האצבע. המבחן החיצוני מלמד כי מדובר בראיה מדעית שמקובלת כיום הן בקהילה המדעית והן בפסיקות בית המשפט. המבחן הפנימי נועד להבין מה אומר המומחה ומה תוכן חוות דעתו.
"בהקשר של טביעת אצבע, השלכת הראיה היא שהנאשם - אשר מזוהה כיחיד באופן ודאי - נגע במקום או בחפץ פלוני. אולם הראיה איננה אומרת לדוגמה כי הנאשם התפרץ לדירה, אלא רק שידו נגעה בצידה הפנימי של דלת הכניסה. דיוק זה מאפשר לנאשם להעניק הסבר. לכן יש הבדל אם טביעת האצבע מצויה למשל על חפץ מיטלטל, שיכול היה להגיע לזירה לאחר שהנאשם נגע בו.
"מבחנים אלו עשויים לעניות דעתי לסייע לבית המשפט לערוך סדר בדרכי הבדיקה. כפי שעולה מהדוגמאות שהובאו, יש ובתיק אחד בדיקה מסוימת תהיה העיקרית, ובתיק אחר - בדיקה שונה. העניין תלוי בסוג הראיה המדעית ונסיבות המקרה. עוד יובהר כי המבחנים - ובעיקר המבחן הפנימי - עשויים לסייע במקרים מסוימים בבחינת המשקל ולא רק הקבילות".
