מלכה מירום (66) פנסיונרית, חברת קיבוץ יפעת, טוענת כי הקיבוץ החליט לשלול ממנה את הזכות לשיוך דירת מגוריה בקיבוץ רק בשל עזיבת בן זוגה, חבר הכנסת לשעבר
חגי מירום, את הקיבוץ. לדבריה, היא ובעלה חגי נולדו בקיבוץ, התגוררו בו כל חייהם, היו חברי הקיבוץ במשך 48 שנים, בנו בקיבוץ את ביתם וגידלו בו את ילדיהם.
לפני חודשים ספורים, טוענת מירום, לאחר שנים של הטרדות והצקות מצד חברים שונים שחלקם נמנים על ועד ההנהלה של הקיבוץ, קץ חגי מירום ברדיפה המתמשכת נגדו והודיע על עזיבת הקיבוץ. לדברי מירום, היא לעומת חגי, לא הודיעה על רצונה לעזוב את הקיבוץ.
לדבריה, בחודש אוקטובר נדהמה לגלות בעקבות עיון אקראי בעלון הקיבוץ כי כבר באוגוסט השנה החליט ועד ההנהלה של הקיבוץ, שהקיבוץ איננו מאפשר מצב של "משפחה מחולקת" וכי במצב זה נשללות "זכויות השיוך" של חבר שבן זוגו חבר הקיבוץ הודיע על עזיבה.
פירוש מופרך ופסול
לדברי מלכה מירום, במסגרת ההחלטה הפסולה ניסה ועד ההנהלה "לפרש" (פירוש פסול ומופרך) החלטות קודמות של אסיפת הקיבוץ וקבע שחברת קיבוץ שבן זוגה עזב את הקיבוץ, אינה זכאית לשיוך בית המגורים ולשיוך נכסים, ובהמשך קבע כי יש "לעגן" את ההחלטה על-ידי שינוי תקנון הקיבוץ. לטענת מלכה מירום, הוועד סירב לשנות את החלטתו והתעלם מבקשתה לקיים דיון בערעורה בפני אסיפת חברים.
כך, לדברי מלכה מירום, באבחת החלטה מופרכת ובטלה, היא מצאה עצמה מנושלת מכל הזכויות הקנייניות ו\או מעין קנייניות שצברה במהלך 48 שנות חברותה בקיבוץ. אשר על כן החליטה מירום להגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת עתירה כנגד הקיבוץ להצהיר על ביטול החלטת ועד ההנהלה ועל זכותה לשיוך דירתה.
48 שנות חברות
בעתירה נאמר כי הזכויות שצברה העותרת במשך 48 שנות חברות מוגנות על-ידי חוק יסוד
כבוד האדם וחרותו והקיבוץ אינו מוסמך לשלול אותן. בנוסף, ההחלטה הפסולה מפלה אותה לרעה ופוגעת בעיקרון השוויון, מנוגדת להוראות תקנון הקיבוץ, סותרת את "החלטות השיוך" שקיבלה אסיפת קיבוץ לפני שנים ברוב מיוחס ובנוסף ההחלטה הפסולה התקבלה ממניעים זרים תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
בעתירתה, טוענת מלכה מירום, כי לא ניתן להתעלם מהמוטיבציות והמניעים הזרים שהובילו להחלטה הפסולה. לדבריה, מזה מספר שנים שבעלה חגי מירום וכפועל יוצא גם היא עצמה מהווים קורבן להתעמרות ולרדיפה חסרת מעצורים מצד מספר חברי קיבוץ ששמו להם למטרה לרדוף את בן זוגה ובהקשרים דומים גם אותה, להלבין את פניהם, לפגוע בתדמיתם ובשמם והכול על-מנת להתיש אותם ולדחוק אותם אל מחוץ לקיבוץ.
דיונים פומביים
לצורך כך, נאמר בעתירה, קיימו אותם חברי קיבוץ "דיונים פומביים" באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני שהפיצו בעניין זכויותיהם הפנסיוניות של העותרת (פנסיה ממשרד החינוך) ובן זוגה (פנסיה מכנסת ישראל), בית מגוריהם והסדרים אישיים ופרטניים שנערכו עמם במהלך השנים.
לדברי העותרת, עם החברים הרודפים נמנים גם שלושה מבין חברי ועד ההנהלה הנוכחי של הקיבוץ. וכנגד אחד מאלה מנהל בן זוגה תביעת דיבה בגין פרסומים משמיצים. העותרת מציינת כי במשך כל שנות חברותם בקיבוץ מסרו היא ובן זוגה לקיבוץ את הכנסתם מעבודה ומהפנסיה ופעלו מכוח הסדרים והנחיות של מנהלי הקיבוץ ומוסדותיו.
חברות אישית
העותרת טוענת עוד כי החברות בקיבוץ היא אישית, זכויות החבר אישיות ולא ניתן לשלול אותן עקב עזיבת בן הזוג, דבר המנוגד לעיקרון השוויון שהינו עיקרון היסוד בדיני האגודות השיתופיות ונשמת אפם. בנוסף לא ניתן לשלול את זכויותיה באופן רטרואקטיבי.
העותרת מציינת כי השקיעה ושיפצה את דירתה בסכום העולה על 500,000 שקלים בהסכמת ובאישור הקיבוץ שהתחייב לשייך לה את דירתה במועד שבו ישויכו הדירות לשאר החברים. לדברי העותרת, דינה של ההחלטה הפסולה להתבטל גם מאחר שהתקבלה ממניעים זרים ותוך משוא פנים ו
ניגוד עניינים אישי וחמור.
בסיכום העתירה שהוגשה באמצעות עו"ד שגיא מירום נכתב כי דומה כי אין אח ורע (ולרוע) לפרשייה הנפרשת בעתירה זו, וכי מדובר בניסיון חצוף ומרושע לערער את עולמה ולחמוס את זכויותיה של מי שנתנה את כל כישוריה, יכולותיה והכנסותיה לקיבוץ במשך עשרות שנים.
עוד נאמר כי ההחלטה הפסולה מנסה ליצור "מודל אישי חדש"- חבר נחות נטול זכויות קנייניות, והמחשבה על יצירת מודל אישי כנגד העותרת שבא לפחת בזכויותיה ביחס לחברים האחרים, היא מן הסוג המעוות, המפלה והפוגעני ביותר שניתן להעלותו על הדעת בחיי קהילה בכלל ובחיי קיבוץ בפרט.
עוד נכתב בסיכום העתירה כי מההחלטה הפסולה נודף ריח רע של המשך הרדיפה וההתעמרות שהיו מנת חלקה של בן זוגה ועל כן מתבקש בית המשפט לעצור את המהלכים חסרי המעצורים הללו ולהשיב את הצדק על-כנו.
