"כי אחד העקרונות השולטים בדיני הסדרי נושים הוא כיבוד רצונם של אלה. משכך, יימנע בית המשפט, ככלל, שלא לכבדם, אלא אם הונחו לפניו טעמים כבדי משקל להורות אחרת. הנימוקים שביסוד טענתה זו של קבוצת דנקנר אינם מגיעים לרף ההוכחה הנדרש על-מנת שלא לכבד את רצון הנושים ולסטות מהעיקרון האמור". כך אומר (יום ג', 17.12.13) השופט איתן אורנשטיין בדחותו את התנגדותו של נוחי דנקנר לאישור הצעתם של מוטי בן-משה ואדוארדו אלשטיין לרכישת אי.די.בי.

בהתייחסו לטענתו של דנקנר, לפיה הצעתו עדיפה מזו של בן-משה ואלשטיין, אומר אורנשטיין: "הנתונים פרושים לפני הנושים, שהם אלה שאמורים להכריע בסופו של דבר עבור ההצעה המועדפת עליהם, וגם אם העדיפו הצעה שתנאיה הכלכליים פחותים במידה ניכרת, כנטען לפני, אין בהכרח כדי לפסול, מיניה וביה, את הצבעתם.

"אמנם, שעה שמונחות לפני בית המשפט הצעות פשוטות מבחינת בדיקתן והשוואתן זו לעומת זו, ויסתבר כי הנושים העדיפו את ההצעה הכספית שהינה פחותה במידה ניכרת מהאחרת, יעורר הדבר תהיות, שייתכן שתהיינה טעונות הסבר, אך לא אלה פני הדברים בנסיבות מקרה זה. עסקינן במגוון שיקולים שכדאיותם היא במובהק עניין של הנושים, ואלה סוברנים גם לשקול שיקולים חוץ-כלכליים, ככל שהם אינם נגועים במניעים פסולים ובחוסר תום לב".


"התוצאה מדברת בעד עצמה"


אורנשטיין מוסיף: "נציגי הקבוצה לקחו חלק באסיפות, הציגו את עמדתה, לרבות היתרונות הגלומים בהצעתה, ומכל מקום, ניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. חרף זאת, בחרו הנושים להצביע כמות שהצביעו, והתוצאה מדברת בעד עצמה. משכך, אין זאת אלא שהונחו לפני הנושים כלל הנקודות הדרושות להם לצורך ההצבעה, לרבות עמדת קבוצת דנקנר באשר ליתרונות הגלומים בהצעתה, וכנטען בהרחבה בהתנגדות. חרף זאת, בחרו מרבית הנושים שלא להצביע בעדה, אלא העדיפו ברוב ניכר את הצעת אלשטיין-אקסטרא. בכך יש לשמוט את הקרקע תחת הטענה".

מנימוק זה דוחה אורנשטיין גם את טענתו של דנקנר, לפיה הנושים הושפעו מפרסומים לא נכונים בנוגע להשלכות חוק הריכוזיות על הצעתו. בנוסף לכך הוא אומר, כי "לא ניתן לשלול אפשרות שלפיה הנושים העדיפו את הצעת אלשטיין-אקסטרא שחוק הריכוזיות אינו יוצר לגביה את אותה מידת בעייתיות הנובעת מהחוק ביחס להצעת קבוצת דנקנר. כך, לא יהיה צורך להתמודד עם הרגולטור האמון על יישום החוק, ותוסר אי הוודאות שצפויה ביישום הצעת דנקנר".

על הטענות בדבר העדר גילוי נאות בנוגע לבן-משה ואלשטיין אומר תחילה אורנשטיין, כי דנקנר עצמו ביקש לשלב את אלשטיין בגרעין השליטה באי.די.בי. לפיכך, הטענות כאילו אין מידע לגביו הן "יותר מתמוהות" ו"היתממות". ואילו בנוגע לבן-משה אומר אורנשטיין:

"גם באשר להעדר מידע לגבי אקסטרא, יש טעם לפגם בהתנגדות של קבוצת דנקנר, שכן עם קבוצה זו נמנה מר אלכסנדר גרנובסקי, משקיע זר, שהינו אחד המשקיעים הגדולים בקבוצת דנקנר. דא עקא, שגם לגבי גרנובסקי אין מידע מספק בהצעת קבוצת דנקנר, כגון מקורותיו הכספיים ועוד. ועל כך נאמר, הפוסל במומו פוסל".