בנק דיסקונט הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לאריה גבעוני מסביון בטענה לחוב של 1.3 מיליון שקלים.
גבעוני נטל מהבנק באוגוסט 2003 הלוואה בסך 200,000 דולר ולאחר שלא פרע את ההלוואה הגיש כנגדו הבנק תביעה לתשלום חוב ההלוואה.
הצדדים הודיעו לבית המשפט באפריל 2004, כי הגיעו לידי הסכם פשרה לפיו גבעוני מודה כי חובו לבנק נכון לפברואר 2004 מסתכם ב-1.3 מיליון שקלים, אולם לצרכי פשרה מוסכם בין הצדדים כי גבעוני יפרע סך של מיליון שקלים.
דיסקונט טוען בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל כי יתרת חובו של גבעוני, בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לשם ביצוע פסק הדין, עומדת על סך 1.33 מיליון שקלים נכון ליוני 2013.
לדברי הבנק, במחצית חודש מרס 2013 הוגשה על ידו בקשה דומה להמצאת התראת פשיטת רגל לגבעוני. גבעוני הגיש התנגדות לבקשה, אך הסכים לדחיית התנגדותו, תוך שהבנק מתחייב להימנע מלהגיש כנגדו בקשה לכינוס נכסים וצו פשיטת רגל עד לסוף חודש יולי. זאת על-מנת שבפרק הזמן האמור ינהלו הצדדים משא-ומתן לסיום המחלוקות ביניהם.
במהלך הדיון בהתנגדותו של גבעוני, שנערך בסוף חודש מאי אשתקד, הודיע בא-כוחו עו"ד רם דקל כי מצבו הבריאותי של גבעוני הוא רע ביותר - הוא חולה בפרקינסון וכי מצבו הולך ומתדרדר. בנוסף לכך על גבעוני לשאת עונש מאסר של שנתיים בפרשת פלד-גבעוני. עוד טען כי מצבו הכלכלי של גבעוני רע מאוד ולמעט בגדיו אין עליו כלום.
לדברי עו"ד דקל, כל רכושו של גבעוני מומש, כולל הבית בסביון ובית נוסף שהיה ברשותו, והוא אף נטל הלוואות בשוק האפור לשם פירעון חובותיו. לטענת דקל, דיסקונט הוא הנושה האחרון של גבעוני, החי ברומניה והנמצא בארץ רק בגין ההליך הפלילי וכאן הוא מתגורר בבית חברו.
בבקשת הבנק נאמר כי הצדדים ניהלו ביניהם משא-ומתן אולם המשא-ומתן נקטע על-ידי גבעוני כאשר בא-כוחו לא השיב לדרישת בא-כוח הבנק עו"ד ישראל שפלר.
כזכור, הורשע גבעוני בפרשת פלד-גבעוני בעבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח ונדון לשנתיים מאסר בפועל, קנס בסך 20,000 שקלים ומאסר על תנאי.
הפרשה נחשפה בשנת 2002 כאשר אשכול של 8 חברות ציבוריות ופרטיות ששליטה בהן נרכשה על-ידי קבוצת משקיעים בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר
רפי פלד, אריה גבעוני, דוד הבי וטל יגרמן קרס והותיר אחריו חובות של כ-800 מיליון שקלים.
בנוסח התראת פשיטת הרגל, נאמר כי אי-תשלום החוב בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההתראה, או הבטחת תשלומו, או התפשרות עליו להנחת דעתו של הנושה או של בית המשפט, ייחשב כמעשה פשיטת רגל אשר יוכל לשמש יסוד לבקשת פשיטת רגל כנגד החייב.
