ארגון הגננות והמחנכות טוען כי משרד החינוך פועל באמצעות בכיריו לשם חיסול פעילותו באופן מתמשך ושיטתי, וכי לצורך כך מתקיים שיתוף פעולה ענף בין משרד החינוך לבין הסתדרות המורים, המניב שורה של פעולות מחתרתיות וגלויות לצורך פגיעה בארגון ובמוסדותיו.
הטענה מועלית במסגרת פניית הארגון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב למתן צו זמני להורות למשרד החינוך לחדול ממעשי ההתנכלות נגד מייסדות הארגון, דורית חזן, יו"ר הארגון ואורנה הדר, חברותיו ופעילותיו. בנוסף מתבקש בית הדין להורות למשרד החינוך להימנע מכל פעולה המתערבת בהתארגנות החדשה, המנסה לסכל את ההתארגנות, להשפיע על ציבור הגננות ולהרתיען מלהצטרף אל הארגון.
לדברי הארגון, ציבור הגננות, המונה כ-14,000 גננות, קופח במסגרת ההסכמים הקיבוציים עליהם חתמה הסתדרות המורים עם משרד החינוך, והסתדרות המורים התייחסה אל ציבור זה כאל מיעוט זניח שזכויותיו והאינטרסים המיוחדים לו אינם ראויים לטיפול ו/או אינם מצדיקים מאבק מיוחד.
הארגון מציין כי בנסיבות בהן חל קיפוח מתמשך בייצוגן של הגננות, החליטו הגננות להקים ארגון שייצג אותן נאמנה ויגן על האינטרסים שלהן. בפנייה לבית הדין נאמר, כי מדובר בהתארגנות ראשונית הפועלת לגייס לשורותיה חברות וחברים רבים במטרה לחתום בסופו של דבר על הסכם קיבוצי נפרד לאוכלוסיית הגננות בישראל.
אולם, הקמתו של הארגון ופעילותו הענפה איננה מקובלת על משרד החינוך, ועל כן הוא פועל במאמץ רב למנוע מהארגון להרחיב את פעילותו. זאת על-ידי נקיטה בשורה של מעשי התנכלות, ביניהם מניעת כניסתן והשתתפותן של נציגות הארגון בכנסים ארציים של משרד החינוך, ניסיון להשתקת קולו של הארגון, בין היתר על-ידי ראיונות בתקשורת, הוצאת מסרים המבטאים עמדה השוללת את זכות קיומו של הארגון, ומניעת הזכות להתבטא ולפעול בנושאים הרלוונטיים לציבור הגננות בישראל.
לדברי הארגון, באמצעות עוה"ד
אריאל שמר,
אשר סלע וליאת שושן-ברק, מדיניות משרד החינוך מרתיעה גננות מלהצטרף לשורות הארגון, וההצטרפות לארגון גובה מחיר כבד של נקיטת אמצעים משמעתיים, התעלמות הגורמים המקצועיים, נידוי וכיוצא בזה.
לסיכום נטען בבקשה, כי מדובר במסכת שלמה של התנהגויות ומעשים מצד משרד החינוך שחלקם מהווים הרתעה ואיום כלליים כלפי ציבור הגננות וחלקם מהווים "סיכול ממוקד", דהיינו פגיעה ישירה במייסדות הארגון והפעילות בו, על-מנת להראות לציבור הגננות בישראל כי מוטב להן שלא להצטרף לארגון הגננות או להביע בו תמיכה פן יבולע להן.
בית הדין מתבקש על-ידי הארגון לנקוט יד קשה הרבה יותר נגד המדינה הפועלת כגרועה שבמעסיקים ובניגוד גמור לזכויות היסוד להן זכאים כלל העובדים, ולהטיל עליה בגין הפגיעה בזכות ההתארגנות סנקציות כבדות הרבה יותר מאלו שהיו מוטלות על מעסיקים בגופים פרטיים או אפילו בגופים דו-מהותיים.
אשר על כן מתבקש בית הדין, בנוסף לסעד הזמני המבוקש, לחייב את המדינה בתשלום פיצוי על-פי חוק ההסכמים הקיבוציים בסך 800,000 שקלים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
