המדינה וחברת תעשיות מלח ישלמו 100,000 שקל לתנועה לאיכות השלטון ולחברה להגנת הטבע, אשר עתירותיהן לבג"ץ הביאו לביטול ההסכם שנחתם עם תעשיות מלח. כך קבעה (יום ה', 20.3.14) המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
מרים נאור.
שתי העתירות הוגשו בשנת 2003 והתייחסו להסכם להפשרת 2,000 דונם של בריכות מלח בעתלית ובאילת. תעשיות מלח, שהייתה אז בבעלות משפחת דנקנר, קיבלה היתר להשתמש בקרקעות לבנייה. ההסכם המקורי, משנת 1996, גרר ביקורת נוקבת של
מבקר המדינה משנת 2000. בשנת 2003 הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז,
אליקים רובינשטיין, לבחון מחדש את ההסכם. כנגד ההסכם החדש הוגשו העתירות.
הטיפול בהסכם ובעתירות נמשך עשר שנים, כאשר בשנת 2010 הוקפא הטיפול בנושא לאחר שנפתחה חקירה פלילית שהובילה להכללת הנושא בכתב האישום במשפט
הולילנד. אשתקד החליטה מועצת מקרקעי ישראל לבטל את ההסכם, ולאור זאת ביקשו העותרות לחייב את המדינה בהוצאות.
נאור אומרת: "לעתירות שהוגשו על-ידי העותרות חשיבות רבה. הן הביאו בפני בית המשפט ראיות בעניין כשלים בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל ורשויות המדינה, והציפו את הצורך בגיבוש מדיניות כוללת להענקת זכויות במקרקעין שהוחכרו לצורך שימוש אקסטנסיבי. אין ספק כי היה צידוק בהגשתן.
"...אין ספק כי ההליך הממושך שניהלו העותרות בעשור האחרון, בבית המשפט ובדיונים במינהל מקרקעי ישראל, היווה כוח מניע בדרך לתוצאה של ביטול החלטה מס' 980 וקבלת החלטה מס' 1293.
"העתירות השיגו את מטרתן והובילו לשינוי במדיניות הקרקעית של מינהל מקרקעי ישראל. אף שלא הוגשו בעניין זה כל נתונים, אין ספק כי בניהול העתירות הושקעו משאבים לא מבוטלים. אין גם ספק כי חוות הדעת שהומצאו במסגרת העתירות וכתבי הטענות שהוגשו במהלכן היו כרוכים בעלויות ממשיות".
המדינה ותעשיות מלח ישלמו 50,000 שקל כל אחת לכל אחת מן העותרות, קבעה נאור. הנשיא
אשר גרוניס והשופטת
עדנה ארבל הסכימו עם נאור. את התנועה לאיכות השלטון ייצגו עוה"ד נילי אבן-חן,
אליעד שרגא וצרויה מידד-לוזון, את החברה להגנת הטבע ייצגה עו"ד חגית הלמר, את המדינה ייצג עו"ד ענר הלמן, ואת תעשיות מלח - עוה"ד פיני רובין, שלומי כהן, הראל שחם ורועי ציפניק.
