החקירה השנייה באזהרה, ב-4.8.11, נפתחה בשאלה של החוקרים ליורם דנציגר: "איך באה לידי ביטוי החברות בינך לשלמה לחיאני ככל שמדובר בענייני שכר טירחה, תחולה, תעריפים, חיוב וכו'?".

דנציגר: "לחיאני / החברות של לחיאני נהנו מתעריפים של חברים, או כפי שהיה מקובל בין היתר לחברים או ללקוחות מיוחדים במשרד, הנחות של מעל 30% ועד 50%. לחיאני נהנה מהנחה של 30% ובשלב מסוים ההנחה ירדה ל-20%. אין שום דבר חריג בהנחה זו. בעניין התחולה, ההנחות חלו לגבי תעריפי החיוב לפי שעות עבודה, ואין קשר בין הסדר שכר הטירחה הגלובלי בעניין אלשב לבין שיעורי ההנחה הנ"ל, משום שזה היה הסדר שכר הטירחה הגלובלי.

"בעניין השלישי לגבי החיוב, לא היה שום דבר יוצא דופן בצורת החיוב של לחיאני בהשוואה ללקוחות אחרים, כולל מלקוחות שלא נהנו מהנחות. בנושא הגבייה לחיאני נופל בגדרם של לקוחות במשרד שהגבייה לא הצליחה כשמדובר בחיובים של 2002-2000. הגבייה לא הצליחה ולכן ניסיונות הגבייה היו דומים לאלו שפעלו ביחס לכל הלקוחות שאינם נענים לגביית שכר הטירחה, כגון: מכתבים, תזכורות.

"...אילו הייתי נשאר במשרד ולא מתמנה לשיפוט, אני מניח שלא הייתי הוראה פנימית להנהלת החשבונות על ביטול החיובים של לחיאני וגם של לקוחות אחרים שביטלתי להם חשבונות, והייתי ממשיך בנסיונות הגבייה עד שהייתי גובה את כל הכסף או את חלקו, כי לעיתים בסופו של יום עורכי דין נוטים לוותר על סכום מסוים בכדי לקבל את היתרה". בהמשך העיר דנציגר, כי "יש שעורך הדין יפנה ללקוח ויבקש תוספת שכר טירחה, עד כדי תחנונים. אני לא פתחתי הסכמי שכר טירחה גלובליים ולא פניתי בתחינות מסוג זה אל אף לקוח".

דנציגר הדגיש, כי חלקו שלו בטיפול בענייניה של חברת אלשב היה מוגבל מאוד מתוך 450 השעות שהושקעו בה. הוא גם שב ואמר, כי לא גבה תשלום נוסף תמורת ההסדר עם בנק איגוד, שכן היה זה חלק בלתי נפרד מהסדרת החובות לבנק מזרחי - המשימה לשמה נשכר המשרד מלכתחילה. לדבריו, לחיאני סבר שיוכל לעמוד בתשלום שסוכם עימו - 20,000 דולר - אך בדיעבד התברר שגם בכך לא עמד מבחינת מועדי התשלום. "אני הייתי הכי מחמיר מבין השותפים" במבצעי גבייה של סוף השנה; "לחיאני תמיד היה ברשימות [החייבים] אך לא הורדתי אותו".

דנציגר שב והסביר: "כשעושים הסכם גלובלי, יש אחר כך הרבה דברים לא צפויים. יש מקרים שבהם אנחנו יכולים לבוא ללקוח ואומרים לו: נפלנו איתך, שכן אנחנו מקבלים 20 דולר לשעה. ויש מקרים שאנחנו יכולים לבקש תוספת ויש מקרים מעטים שהלקוח עושה טובה ומשלם, אבל זה לא המקרה הזה. אני סגרתי הסכם שכר טירחה בסוף 2002 ואחר כך היו התפתחויות. יש תיקים אחרים במשרד שהוצגו על-ידי שהיו, מבחינת שכר הטירחה, בלתי נסבלים יותר, ומסתבר שלחיאני לא שילם 20 דולר לשעה אלא למעלה מ-200 שקל לשעה".