שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, מבקש מהמדינה (יום ג', 29.4.14) להוציא את אורי לופוליאנסקי ואברהם פיינר ממתחם הענישה שהציעה, הן משום שלא לקחו לכיסיהם את השוחד והן בשל מצב בריאותם הקשה, ולהגיע איתם להסדר. הוא אמר, כי גם אם לא תהיה הסכמה - העונש יהיה קל מאוד ודומה לזה שיושג בהסכמה.

סניגורו של פיינר, פרופ' דוד ליבאי, אמר שתיקון 113 פוגע בשיקול דעתם של השופטים, וציין שלפי פסיקת בית המשפט העליון - הענישה עדיין אינדיבידואלית. לדבריו, אין מקום לקבוע את מתחם הענישה שביקשה המדינה - 6-3 שנות מאסר. "התביעה לא הפנתה לתקדים בו בית המשפט העליון הטיל מאסר על מי שקיבל שוחד בצורה של תרומה", הוסיף.

ליבאי ציין, כי פיינר לא קיבל לכיסו אף אגורה מתרומותיהם של הלל צ'רני ודכנר למוסדות "בית מלכה", אשר כלל לא עברו דרכו. הוא ביקש לראות את פיינר ואורי לופוליאנסקי כמי שמצויים במתחם ענישה נפרד, בשל העובדה שהשוחד ניתן למטרות נעלות - כפי שרוזן עצמו כינה את פעילותם של שני המוסדות. לטענתו, חלקו של פיינר בעבירות היה שולי ואין זה פלא שהוא האחרון בין נאשמי עיריית ירושלים. עוד אמר ליבאי, כי יש מקרים בהם העונש על עבירות שוחד היה עבודות שירות, וכך קל יותר להתייחס לשיקולים כגון מצב בריאותו של הנאשם.


"תלוי לחלוטין במטפל"


לדברי ליבאי, מצב בריאותו החמור של פיינר הוא שצריך להיות השיקול הדומיננטי בקביעת סוג העונש והיקפו. ליבאי העיר, כי על-פי תיקון 113 - השופט אינו יכול להתחשב במצב בריאות, משום שרק לאחר קביעת המחתם הוא יכול להביאו בחשבון. "מישהו אולי לא הסתכל טוב או שאולי חשב שכך צריך לקבוע ענישה בישראל", הוסיף.

ליבאי אמר, כי רופאו של פיינר הגיע למסקנה לפיה הכנסתו לכלא לכל תקופת זמן שהיא, תמנע ממנו מלדאוג לצרכיו היום-יומיים, תסכן את בריאותו, תגרום לו לכאבים עזים ועלולה באופן משמעותי לסכן את חייו. "הוא תלוי לחלוטין בכל צעד במטפל בכל שעות היממה", הסביר ליבאי.

השופט דוד רוזן פנה לתביעה ואמר, שהוא נוטה להתערב במתחמי הענישה בענייניהם של לופוליאנסקי ופיינר, גם משום שלא נטלו כסף לכיסיהם וגם בשל מצבם הרפואי. "קשה לי מאוד לומר: מצב רפואי זה לא מקלט, יש בית חולים ברמלה. השאלה היא האם אנחנו כמערכת יכולים לאטום את עצמנו. יש גבולות". הוא הציע לתביעה להוציא את השניים מן הכלל, כדי שלא יעלו טענות מצד יתר הנאשמים על העדר אחידות בענישה.

רוזן הדגיש: "יש פה שוחד, יש פה שחיתות, זה סיאוב. הייתה תמורה. אני לא מקל ראש לשנייה. אני לא נסוג. אבל הם אנשים לא בריאים ולא לקחו לכיסם ולא לכיסי ילדיהם ולא לכיס של הסבתא שלהם". התובע, עו"ד יוני תדמור, השיב: "המחוקק מורה לנו להציג מתחמים". רוזן: "אין לי טענות. לגביהם אני אסטה מהמתחם, השאלה היא כמה".

תדמור: "השאלה היא מה יקרה בתיק הבא, שיהיו 2.5 מיליון שקל תרומות, שאין לו את יד שרה ואין לו מצב רפואי. אנחנו חושבים שזו שיטה". רוזן: "המחוקק לא אומר לא לפעול בשכל. אני לא אומר עם לב; עם שכל. ברגע שיש הסכמה, זה לא תקדים. פיינר ידע למה משלמים לו, הוא פעל לטובת היזמים. הכל נכון, אבל לכיס הוא לא לקח. אני אכתוב בצורה הכי ברורה שזו שחיתות וזה לא יהיה תקדים".


קל וחומר משולה זקן


רוזן הוסיף: "אם הלכתם להסכמה עם זקן - ואני עוד לא בטוח שאני מקבל אותה; מה שהיא נתנה לתיק פה, זה שהוא היה יכול להימשך פחות - אז פה אתם לא יכולים? אתה רוצה לראות את פיינר בבית סוהר? אנחנו רק אנשי חוק וזה הכל? צריכה להיות גם אנושיות במערכת". רוזן הדגיש, כי גם ללא המצב הרפואי של השניים היה סוטה ממתחם הענישה, על אחת כמה וכמה - לאור המצב הרפואי.

תדמור השיב, כי אם לופוליאנסקי ופיינר היו נוטלים לכיסיהם - המתחם המבוקש היה כפול. רוזן: "אין לי טענות כלפיכם, אבל אני לא אוכל לחיות עם זה. קיבלתם כמעט את כל מה שביקשתם; מותר לכם להיות נדיבים ורחמנים לאנשים חולים שבסופו של דבר פשעו, אבל לא נטלו לכיסם". תדמור הבטיח שהמדינה תשקול את קריאתו של רוזן.

פיינר אמר, כי הוא מצטער ומביע חרטה, אם כי הוא מדגיש שבשעת מעשה לא היה מודע כלל לביצוע עבירה "וזה כל ההבדל. עכשיו, לאחר שזה עלה במשפט ואני מבין ברטרו שנעשתה עבירה, אני מביע את חרטתי ומתנצל על מה שהיה". רוזן פנה לתביעה: "זה עוזר לכם לקדם". ליבאי הבהיר: "הוא לא רוצה לערער. אי-ידיעת החוק איננה הצדקה".