מתה הנערה שהוריה נלחמו על חייה בערכאות

הנערה בת ה-15.5 שהוריה עתרו לבית המשפט לאסור על רופאיה לחדול ממתן טיפול רפואי משמר חיים נפטרה כשבוע ימים טרם מועד הדיון בעתירה.

הנערה הובאה לפני כ-3 שבועות בבהילות לבית החולים שיבא בתל השומר כשהיא מחוסרת הכרה אולם נושמת באופן עצמוני.

מצבה הבריאותי של הנערה התדרדר בחלוף הזמן, וכעבור 3 ימים ממועד קליטתה בבית החולים קבעו הרופאים במחלקת טיפול נמרץ כי היא לקתה במוות מוחי. להורי הנערה נמסר כי בכוונת הצוות הרפואי לחדול ממתן טיפול תרופתי לבתם המשמר לחץ דם ודופק לבבי.

לשיטת הרופאים, הטיפול הרפואי אין בו כדי להועיל במאומה ומכאן לדידם יש לחדול מלתתו. הורי הנערה החליטו לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה כנגד בית החולים ומשרד הבריאות להצלת חייה של בתם. הם ביקשו מבית המשפט להוציא צו מניעה האוסר על הרופאים מלחדול מתן תרופות וטיפולים רפואיים לבתם הנדרשים להותרת פעילות הלב ולחץ הדם שלה.

לטענת ההורים, באמצעות עו"ד תמיר סולומון, מוסכם על הכול כי הפסקת הטיפול הרפואי לשימור דופק הלב ולחץ הדם מביא בצדו לפטירת החולה. לדבריהם, הם אינם משלימים כלל וכלל עם החלטת רופאי המחלקה לטיפול נמרץ ואף הבהירו היטב כי בדעתם להילחם על חייה של בתם בכל מחיר.

לטענתם, הם זכאים על-פי חוק מוות מוחי-נשימתי להמשיך ולקבל בעבור בתם את כל הפעולות הרפואיות והתרופתיות הנדרשות ונחוצות לצורך המשך פעולת הלב ומערכותיו. בעתירה נטען כי הרופאים שסבלנותם פוקעת איבדו את תקוותם להצלת בתם של העותרים, וכפועל יוצא הדבר משפיע וניכר על המשך הליך קבלת ההחלטות בעניינה.

אשר על כן, ביקשו ההורים מבית המשפט להורות בצו שיפוטי לבית החולים למצות עד תום את כל הפעולות הרפואיות הנדרשות להצלת בתם, זאת אף אם נפקות הדברים הינה בכך שמבחינה רפואית תוותר בתם עם לב פועם בלבד. לדברי ההורים, רבנים ואנשי קבלה ידועי שם הפיחו בהם תקווה רבה להתרחשותו של נס בעניינה של בתם.

בית המשפט קבע דיון בעתירה ליום ג' השבוע, אולם בשבוע שעבר הודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי בשעות הלילה עצר לבה של הנערה ו"מי ייתן ומשפחתה לא תדע עוד צער".

במסגרת עתירתם, הבהירו ההורים כי אין בטענותיהם המובאות בעתירה כדי לוותר או לגרוע מכל טענה הקיימת להם כנגד בית החולים. לטענתם רשלנות הצוות הרפואי בתחילת ההליך הטיפולי הנדרש בבתם הביאה למרבה הצער והיגון לנקודה גורלית וטרגית זו, באשר ברור כי ניתן היה למנוע את קיומה אם היו מבוצעות בבתם פעולות קליטה וטיפול ראשוניות בזמן סביר, במקצועיות ראויה, בזהירות הנדרשת ובמיומנות הנחוצה.