רשות המיסים אינה רשאית לייחס חובות של חברה לחברה-תאומה, אליה הועברה פעילותה של החברה החייבת. הרמת מסך שכזו מחייבת חקיקה מפורשת. כך קובע (יום א', 18.5.14) בית המשפט העליון. עם זאת אומר השופט יצחק עמית, כי לרשות יש אמצעי אכיפה הקרובים לאלו של הרמת מסך.

לדברי עמית, "במצב הדברים הרגיל, הסמכות להרמת מסך מסורה לבית משפט בלבד. והשאלה שבפנינו היא, אם גובה המס הוא נושה מסוג מיוחד, אשר רשאי 'לדלג' על ההליך משפטי ולפעול אגב הליכי גבייה תוך התעלמות מהאישיות הנפרדת של שתי החברות". מסקנתו היא, שבהעדר הסמכה מפורשת לכך בחוק - הרשות אינה יכולה לעשות זאת.

עמית מקבל את עמדת הרשות, לפיה המחוקק ביקש להשוות את הליכי הגבייה של רשות המיסים לאלו של ההוצאה לפועל, אך לא ניתן להסיק מכך שיש לה סמכות גורפת להרים את המסך מעל חברה תאומה. "הרמת מסך בין חברות היא אקט המצריך שיקול דעת שיפוטי, ויהא זה מרחיק לכת להפקיד שיקול דעת מעין זה בידי גובה המס מכוח פקודת המיסים", הוא אומר.

בקביעה זו, מדגיש עמית, אין "כדי להמעיט מן הצורך להתמודד עם הרעה החולה של התחמקות חברות מתשלום מיסים באמצעות פתיחת חברות חדשות אליהן מוסבת הפעילות העסקית... ככל שהרשות סבורה כי נדרשת סמכות כללית ורחבה יותר לייחוס חובות של חברה חייבת לחברה תאומה, תיכבד הרשות ותפעל לתיקון החוק".

האמצעי החילופי שמציע עמית לרשות המיסים הוא עיקול רכב ומטלטלין אחרים של החייב, גם אם אינם מצויים ברשותו. אגב כך תוכל הרשות לקבוע, כי הבעלות בנכס ספציפי היא של החברה החייבת ולא של החברה התאומה, ואם האחרונה תרצה לחלוק על כך - יהיה עליה לפנות לבית המשפט. עוד הוא מצביע על מסלול פלילי אפשרי, בדמות הסעיף בחוק העונשין המטיל שלוש שנות מאסר על מי שמבצע פעולות כדי להונות את נושיו.

השופט חנן מלצר העיר, כי ייתכן שיש מקום לשינוי נוסף בחוק, ולפיו עם רישום "חברה תאומה", יש לדרוש הצהרה מהמייסדים לפיה הם, או החברה החדשה - מקבלים על עצמם את החבויות של החברה הישנה, ככל שיתברר שנעשתה בהקמת המסגרת החדשה הונאת נושים.

הדברים נאמרו במסגרת דחיית שני ערעורים של המדינה על החלטות של בתי משפט מחוזיים למנוע ממנה להרים את המסך מעל חברות תאומות של נישומים. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל בכל תיק. את המדינה ייצג עו"ד עמנואל לינדר, ואת הנישומים - עוה"ד אביגדור דורות, אסתר ליבא וגריס דחדולי.