עד ה-30 בדצמבר 2014 אמור המידע הסטטי בכל תחנות האוטובוס להיות מוצג בפורמט אחיד וברור. ב-15 באפריל תם המועד בו היו מפעילי התחבורה הציבורית להגיש את סקר מצב התחנות שנערך בכ-27,000 תחנות - כˉ50% מהן סככות וכˉ50% עמודים. מלבד אגד וחברת קווים, כולן העבירו למשרד התחבורה את הממצאים המלאים.

על-פי דרור גנון, סגן בכיר למנהל אגף בכיר תח"צ ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, הסקר הוא הכנה לקראת יישום תיקון 98 של חוק המידע בתחבורה הציבורית שאמור היה להיכנס לתוקפו ב-1 בינואר 2012 אך עד היום התעכב.

כפי שדווח לראשונה ב-News1, הצבת השילוט הסטטי בתחנות תהיה באחריות המפעילים, ותחולק לפי אזורים גאוגרפיים. מפעיל תחבורה ציבורית אחד יהיה אחראי בכל אזור שייקבע לפי אשכול ההפעלה בו זכה, ועליו יהיה להתקין בכל תחנת אוטובוס בתחומו שלט שיכלול את מספרי הקווים של כל מפעילי התחבורה הציבורית. את המידע לגבי כל תחנה יקבל באמצעות תוכנה מיוחדת של משרד התחבורה, שתתן לו מידע לגבי כל תחנה ותעדכן אותו בשינויים.

גנון, שדיבר בכינוס תחבורה וקהילה שקיימה לאחרונה עמותת תחבורה היום ומחר, סיפר בהרצאתו כי השלטים שיותקנו לא יהיו לפי התוכנית המקורית. לדבריו, עידכון השלט בכל פעם שמזיזים את התחנה או את אחד הקווים בתחנה יצריך שינוי של כל השלט והתחזוק יהפוך לבלתי אפשרי, ולכן פורמט המידע בשלט יהיה בסיסי ויכלול מפה אזורית כללית, טלפונים של מוקדי המידע. המפה הסכמטית הוסרה והמקום הריק בשלט ינוצל להוספת מסלולי קווים. בשלט יופיעו מסלולי תשעת הקווים הכי תדירים והיתר יופיעו בהודעות שבתחתית השלט. בקווים עם כמה חלופות נסיעה תופיע החלופה התדירה ביותר.

מחירו של כל שלט יהיה כ-750 שקלים, במקום המחיר המקורי - 2,000 שקלים. גודל השלט יהיה 110 ס"מ על 90 ס"מ. אולם בתחנות בגוש-דן בהן יש הסכם בין חברת ג'י סי דקו לרשות המקומית, יהיה השילוט קטן יותר - 100 ס"מ על 74 ס"מ. בימים אלה אמורה להתבצע התקנה ב-330 תחנות ומתנהל מו"מ באשר להצבת השילוט בכל 830 התחנות.

עד 30 בספטמבר מחויבים כל מפעילי התחבורה הציבוריות הפרטיים להתקין את השילוט הסטטי האמור, מלבד המפעילים ההיסטוריים - אגד וחברת דן, שלהם ניתנה ארכה עד 30 בדצמבר בשל המספר הגדול של השלטים שעליהן להציב.

העיריות לא מתחזקות כראוי

את עלות התחנות שהן סככה מממנים משרד התחבורה והרשות המקומית - 70% משרד התחבורה ו-30% העיריות, שבפועל לרוב אינן עומדות בהסכמים ולא מתחזקות אותן כראוי. משרד התחבורה מתכוון לאכוף את העניין. העיריות מעוניינות שהמפרסמים יתחזקו את התחנות, ובתמורה המפרסמים מעוניינים ביותר מקום לפרסום וממילא פחות מקום למידע. משרד התחבורה עומד על כך שתהיה חובת הפרדה בשלטים וחל איסור על מידע לא רלוונטי.

בכינוס דיברה גם מיה אלקבץ, המונה על התחבורה הציבורית בצפון הארץ, שהלינה על כך שרשויות מקומיות אינן אוכפות חניה ברחובות צרים. "אין לנו עם מי לדבר, ואין לנו כל דרך לעזור באותו רגע למי שמתלונן.

דרושה מעורבות של הרשויות

דובר נוסף שדיבר על הרשויות המקומיות היה אילן קרני, מנכ"ל חברת מטרופולין המחזיקה כ-7% מנתח התחבורה הציבורית בישראל. לדבריו, הרשות המקומית היא "שופר לניג'וז ולעזרה מול הרגולטור ויוצרת ממשק עם פעילי סביבה ושיש להקשר עם מוסדות השכלה".

קרני הזכיר את שרון שביט, סמנכ"ל קשרי לקוחות במטרופולין, שמקיימת כל שבוע מעגל בו משתתפים גורמים שונים כדי לשפר את הקווים, כי "השכינה לא שרתה עלי". הוא עמד על חשיבות השיווק ויחסי הציבור לקווים ועל הצורך להבין שלחלק מהנוסעים השינוי פגם בשירות ולכן נדרשים תיקונים. כמו-כן, דרש להעביר מידע לרשות המקומית על-מנת שתעדכן את מפעילי התחבורה הציבורית באזורה.

קו לעובדות

מנכ"ל מטרופולין סיפר על טלפון שקיבל מראש מועצת רמת נגב, שמוליק ריפמן, שהלין על כך שעובדות במשק בית אשר נוסעות לשדה בוקר מדימונה ומירוחם נוסעות שעה יותר בשל העדר קו ישיר. לאחר מאמץ, נפתח עבורן קו (55) דימונה-ירוחם-שדה בוקר-מרחב עם-מצפה רמון. קרני: "זה קו הפסדי אבל מילא אותנו סיפוק. אני אומנם קפיטליסט, אבל בזכות הקו שוּנה מתווה החיים במקום הזה". הוא הזכיר גם את פתיחת הקו מצומת רעננה לבאר שבע ככזה שהגיע בזכות התושבים והרשות, ואת יוזמת מרכז הצעירים בשיתוף עם ראש הרשות לשעבר, שעזרו להקמת קו מצפה רמון-תל אביב שנוסע בשעתיים וחצי. עוד ציין את קו ה"פרימיום" ("לא אוהב את המושג הזה") הוד השרון-ת"א ואת קו 347 לבינתחומי בהרצליה, שמלא בנוסעים. קרני סיפר לקהל כי שוחח עם ראש עיריית רעננה זאב בילסקי, וביקש ממנו לאשר הפעלת סמי-BRT (אוטובוס רב-קיבולת) מכפר סבא להרצליה, שינוע בין 7 ל-9 בבוקר באחד משני הנתיבים, משום שהדבר ייצור תחבורה ציבורית אחרת באיזור.

ח"כ דב חנין (חד"ש), שדיבר אף הוא בכינוס, אמר: "את מקבלי ההחלטות כבר לא צריך לשכנע שתחבורה ציבורית חשובה. המאזן עדיין נוטה להשקעות בתשתיות על-פני תחבורה ציבורית. עדיין יש שאלה איזו תחבורה ציבורית. לא כל ארומה בפרויקט תחבורה ציבורית היא תחבורה ציבורית. למשל, הרכבת לירושלים לעומת רכבת סופר-מהירה לאילת - שהיא בעצם רכבת משא כדי לשבור את המחירים שהמצרים גובים בתעלת סואץ". מנכ"ל תחבורה היום ומחר, תמר קינן, אמרה כי יש לדרוש מחברות התחבורה הציבורית עמידה במחויבותן, ולפעול איתן לשיפור ולהורדת המחירים.