צבא לבנון איתר משגרים מכוונים לישראל

בדיחה ישנה שהמסר הציני שלה תקף לצערנו גם כיום, מספרת על שיחת טלפון מיוחדת במינה. אוסמה בן-לאדן מתקשר אל יאסר ערפאת. "יאסר ידידי, אני רוצה שתסביר לי משהו שלא ברור לי". "תפאדל אחי אוסמה", משיב ערפאת, שאל ואשמח להשיב לך".

האימה והצער נוכח רצח הצעירים היהודים עוד טריים עמנו, וכבר התבשרנו שגם שלי דדון הי'ד נרצחה מתוך שנאת ישראל (מה שנקרא בתקשורת "רקע לאומני"), והיא רק בת 20. ושוב חזרו אותה האימה ואותו הצער נוכח הירצחו של הצעיר הערבי משועפת, ועל כך נוספה הבושה כאשר נתגלה, שהחשודים במעשה המחריד של שריפת אדם, כמעט ילד, בחיים - הם יהודים.

עד שלא באו וטפחו לנו עם מה שקרוי, ראיות לכאורה, בשלב של מעצר חשודים בפשע, זה או אחר, השתעשענו במחשבה, כי רצח הנער בן ה-16 הינו רצח "רגיל", דהיינו "סתם" רצח, שאינו רצח על-רקע לאומי. קיווינו, ייחללנו, התפלננו, ביקשנו שלא ידבק בנו אות הקין של רוצחים ממניעים ומנימוקים לאומיים. לא, לא. אל תטעו בנו לחשוב, כי מצדיקים אנו רצח. טועים מי שמבינים דברים אלה, מתוך דברינו אנו, כפשוטם. רצח הוא רצח הוא רצח. נקודה. איש אינו מצדיק רצח, לכשעצמו. עם זאת כשמדובר בפשע שנאה - כשמדובר ברצח על-רקע לאומני, הדברים מקבלים ממד אחר. הדברים מקבלים צורה וממד של עומק והסתכלות אל תוככי פנים, מעין טיהור נפש פנימי ופרטי, המשולב במבט על קיבוצי, על החברה הישראלית,בכלל.