"התנהלותה של המשטרה במקרה זה מעוררת תמיהות, וזאת בלשון המעטה. שוטרי הסיור קיבלו את כתובת הדירה שממנה נשמעו הצעקות, אך 'לא מצאו את הדירה', ולכן חזרו כלעומת שבאו. מטרידה עד מאוד האדישות היחסית של המשטרה להודעות שנמסרו לה". כך אומרת (יום א', 27.7.14) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, בהתייחסה להירצחה של אישה בידי גבר.

הרצל מסיכה רצח במארס 2008 את ליזה סמו בדירתו באשקלון, לאחר שהתעלל בה במשך שעות ארוכות. בין השניים הייתה היכרות מוקדמת אם כי שטחית. השופט יורם דנציגר מתאר את מעשיו של מסיכה ביום הרצח:

"בסמוך לשעה 16:30 החל המערער לתקוף את המנוחה בדירתו, כאשר הוא מכה אותה פעמים רבות וחובט בראשה ובכל חלקי גופה, באמצעות אגרופיו ובאמצעות חפץ גלילי נוקשה. כל אותו הזמן זעקה המנוחה לעזרה וצעקותיה נשמעו לסירוגין, בין היתר, על-ידי אחי המערער ובני משפחתו המתגוררים בדירה הסמוכה. אלו ניסו ללא הצלחה להיכנס לדירת המערער באמצעות מפתח שברשותם, ואף ביקשו מהמערער לפתוח את דלתו, אך המערער לא נעתר לבקשה, היסה את המנוחה וחבט בה בידיו או באמצעות חפץ גלילי נוקשה. בשלב זה חדלה המנוחה מזעקותיה, אולם המערער שב והכה אותה, והיא המשיכה לצעוק, לסירוגין, עד לשעה 18:00, או בסמוך לכך".

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מסיכה על הרשעתו ברצח ואת בקשתו להרשיעו בהריגה, ואישר גם את עונשו - מאסר עולם. ברק-ארז מתייחסת להתנהלותם של השכנים והמשטרה:

"זעקותיה של המנוחה נשמעו בסביבתה הקרובה של הדירה במשך כשעה וחצי לפחות. מספר קרובי משפחה של המערער שמעו את הזעקות, אך לא התקשרו למשטרה, וזאת למרות שחשו בבירור כי בדירה הסמוכה מתרחשים דברים שאינם כתיקונם. לבסוף, התקשרו למשטרה שכנה, וכן אחת מבנותיה של אחות המערער. אם כן - לפחות חלק מן האנשים שיכלו להזעיק עזרה נמנעו מלעשות כן, ולפחות נמנעו מלעשות כן במישרין ובאופן מיידי... חלק מן האנשים שהיו קרובים לאירוע בחרו לעצום את עיניהם, או להסתפק במה שהיה מעט מדי ומאוחר מדי.

"בנוסף, ואף חמור מכך, התנהלותה של המשטרה במקרה זה מעוררת תמיהות, וזאת בלשון המעטה. שוטרי הסיור קיבלו את כתובת הדירה שממנה נשמעו הצעקות, אך 'לא מצאו את הדירה', ולכן חזרו כלעומת שבאו. מטרידה עד מאוד האדישות היחסית של המשטרה להודעות שנמסרו לה, וראוי כי יופקו גם ממקרה זה הלקחים המתאימים. לאמיתו של דבר, יש לקוות כי הדבר כבר נעשה. אכן, בחינת היבטים אלה של האירוע אינה בפנינו במסגרת הנוכחית. אולם, אני סבורה שלמצער לא ניתן להחריש, אלא לזעוק בקול גדול: לא עוד".

השופט ניל הנדל הצטרף לפסק דינו של דנציגר. את מסיכה ייצגה עו"ד עו"ד קטי צווטקוב-מאיר, ואת המדינה - עו"ד סיון רוסו.