משרד המשפטים מציע לאסור בחוק לפרסם את שמותיהם של אסירים שיזכו לשחרור מוקדם. על-פי ההצעה, שהופצה לקבלת תגובות (יום ד', 30.7.14), "החלטת ועדת השחרורים לשחרר אסיר על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו, או החלטתה שלא לשחררו על-תנאי כאמור, תפורסם, ואולם לא יפורסמו פרטים מזהים של האסיר אלא אם נתן את הסכמתו לכך".
המשרד מנמק את הצעתו כך: "החלטות ועדות השחרורים עשויות לעיתים לכלול מידע רגיש מאוד הן בנוגע לאסיר, והן בנוגע לנפגע העבירה או אחרים - כגון בני משפחה וכיו"ב. בין שיקולי ועדת השחרורים, בהחלטתה, נכללים שיקולים הנוגעים למצבו הנפשי של האסיר, הליכים טיפוליים שעבר, נתונים רפואיים, ועוד, וכן בתיקים רבים נכללת גם עמדת נפגע העבירה וגורמים רלוונטיים נוספים".
אם תתקבל ההצעה, יחול איסור מוחלט על פרסום שמותיהם של אסירים שיקבלו שחרור מוקדם (לרוב - בניכוי שליש). זאת, למרות שמדובר במי שעשויים לחזור לכלא אם יפרו את תנאי השחרור, כלומר - טרם שילמו את מלוא חובם לחברה. איסור הפרסום ימנע ממעסיקים, משכירי דירות ואחרים לדעת האם יש להם קשר עם אנסים, נוכלים או שודדים.
יצוין, כי הנימוק להצעה - שמירה על פרטיותם של האסירים ושל קורבנותיהם - אינו מצדיק את איסור הפרסום. ניתן היה להשיג את אותה מטרה בדרך הפוכה, קרי: פרסום שם האסיר והפרטים שאינם אישיים. הדבר נהוג מדי יום בגזירת עונשים בידי בתי המשפט, המשמיטים מידע פרטי על מצב בריאות, מצב משפחתי וכדומה.
האבסורד שבהצעה זו מתחדד למקרא החלק הבא שלה: "הוועדה רשאית, ביוזמתה או ביוזמת הצדדים, לאסור כל פרסום בקשר לדיוניה, במידה שהיא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של האסיר, של נפגע העבירה או של אדם אחר ששמו הוזכר בדיון, לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו של אחד מאלה, או לשם שמירה על בטחון המדינה". כאן איסור הפרסום הוא מידתי - מותנה בהחלטת הוועדה ונוגע רק לפרטים אישיים או ביטחוניים. לעומת זאת, איסור פרסום שמו של האסיר הוא אוטומטי ומוחלט.
ההצעה עומדת בניגוד מוחלט למדיניות השקיפות עליה מכריזה השכם והערב השרה
ציפי לבני. כך למשל היא ביקשה לפרסם את עמדותיהם של החברים בוועדת השרים לחקיקה (ונדחתה), ניהלה מאבק להחלת כללי שקיפות על הקרן הקיימת והפחיתה את האגרות לפי חוק
חופש המידע. נראה, כי כאשר השקיפות צריכה להיות קשורה למשרד המשפטים עצמו - לבני מאמצת עמדות אחרות.
