אי-צדק ואובדן חוש האיזון והמידה - כך מכנים סניגוריו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, את פסק הדין בעניינו במשפט הולילנד בערעור שהגישו (יום ב', 25.8.14) לבית המשפט העליון.

עוה"ד יאיר גולן ונחשון שוחט מבקשים לזכות את לופוליאנסקי, שהורשע בקבלת שוחד משמואל דכנר והלל צ'רני בדמות תרומות של 2.5 מיליון שקל ליד שרה. לחלופין הם מבקשים לבטל לחלוטין את העונש שהטיל עליו השופט דוד רוזן - שש שנות מאסר וקנס של 500,000 שקל.

בערעור נטען, כי בניגוד למקרים אחרים בהם נקבע שתרומה לגוף אליו קשור איש ציבור עלולה להוות שוחד, במקרה הנוכחי יש לקבוע הנחת כשרות של התרומות ליד שרה - בשל היקף פעילותו של הארגון והעובדה שהוא משרת את כל האוכלוסייה. לדברי הסניגורים, אפילו אם שגה לופוליאנסקי בניגוד עניינים בין שני עיסוקים ציבוריים - ביד שרה ובעירייה - הכל יחסי ואין בכך כדי ליצור את המודעות הנפשית הדרושה להרשעה בשוחד.

בערעור נטען, כי כל התרומות היו חוקיות וגלויות, וכי לופוליאנסקי לא היה מעורב בהן למעט אחת. הוא היה מנותק מפעילותו השוטפת של הארגון בעת כהונתו בעירייה, ועל רוזן היה לקבל את עדותה של מגייסת התרומות שושנה שרעבי לפיה היא אשר עמדה בקשר עם דכנר וצ'רני. עוד נטען, כי לדכנר וצ'רני היו מניעים כשרים למתן חלק מהתרומות, וכי אין להשליך מכוונותיו המושחתות בדיעבד של דכנר לידיעתו של לופוליאנסקי בזמן אמת.

הערעור מונה את שקריו הרבים של דכנר בנוגע לתרומות ליד שרה, והסניגורים טוענים שלא היה מקום להסתמך על-אף מילה בדבריו - ובוודאי שלא לבנות סביבם את הרשעתו של לופוליאנסקי. גירסתו של דכנר קרסה בנושאי ליבה הקשורים ללופוליאנסקי, וכל מטרתו הייתה "לספק את הסחורה" תמורתה קיבל מעמד של עד מדינה, נאמר עוד.

לדברי גולן ושוחט, לא היה כל מיתאם בין מועדי התרומות ליד שרה לבין טיפולו של לופוליאנסקי בנושאים תכנוניים הקשורים לפרויקט הולילנד, וכל החלטותיו ומעשיו בנושא היו ענייניות וזכו לגיבוי של הדרג המקצועי. גירסתו של דכנר בנוגע לפעילותו של לופוליאנסקי לקידום הפרויקט התנפצה כלל, נאמר עוד בערעור.

הסניגורים טוענים, כי רוזן פגע בצורה משמעותית בהגנתו כאשר הורה לצדדים שלא להתייחס לנושאי תכנון ובנייה - ואז התייחס אליהם בעצמו בפסק הדין, לחובתו של לופוליאנסקי, תוך שהוא מאמץ לחלוטין את עמדת המדינה. עוד נטען, כי אין לייחס כל משקל לשתיקתו של לופוליאנסקי בחקירתו, לנוכח מצבו הרפואי הקשה כפי שהעיד עליו במשפט.

עוד נטען, כי משקרסה גירסתו של דכנר - התבססה הרשעתו של לופוליאנסקי על עדויות נסיבתיות, אך הוא סיפק הסבר חילופי הגיוני ומוצק, ולכן לא ניתן להרשיעו בצורה זו. בניגוד לפרשות שוחד קודמות, ממשיכים גולן ושוחט, לופוליאנסקי לא ביקש את התרומות ולא הוכיח שהוא נתן תמורה כלשהי.

בערעור על חומרת העונש נאמר, כי רוזן התעלם לחלוטין מכל הנסיבות שהיו חייבות להביאו להימנע משליחתו של לופוליאנסקי למאסר: העובדה שהכסף לא הגיע לכיסו (אבחנה שרוזן עצמו עשה במהלך הדיון), העובדה שמעמדו של לופוליאנסקי נרכש שנים רבות לפני הפרשה ולא כתוצאה מתרומותיהם של דכנר וצ'רני, ייחודן של התרומות וייעודן, תרומתו של לופוליאנסקי לחברה והסיכון הברור לחייו שיגרום עונש מאסר בשל מחלת הסרטן בה הוא לוקה.