שמחיוף: יש להתעלם לחלוטין מעדות דכנר

סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, אלי שמחיוף, טוען שהרשעתו במשפט הולילנד מבוססת אך ורק על עדותו של שמואל דכנר - אותו לא חקרה סניגוריתו בשל פטירתו. שמחיוף הגיש לבית המשפט העליון (יום ב', 11.8.14), באמצעות עו"ד אירית באומהורן, ערעור על הרשעתו ועל חומרת עונשו.

שמחיוף הורשע בקבלת שוחד בסך 165,000 שקל ובהלבנת הון ונדון ל-3.5 שנות מאסר, לקנס של 300,000 שקל ולחילוט של 165,000 שקל. הטענה המרכזית בערעור היא, כי בעוד השופט דוד רוזן הצהיר שלא יבסס את פסק דינו על דכנר בנוגע לנאשמים שלא חקרו אותו נגדית - בפועל הוא עשה זאת בעניינו של שמחיוף.

לטענת שמחיוף, "לו עד המדינה היה נחקר בחקירה נגדית, היה עולה באופן ברור כי גירסתו הינה שקר מוחלט" וכי לא היה כל קשר בין השניים. לדבריו, דכנר הוא היחיד שהעיד על פרטי מתן השוחד כביכול והסיבות לכך, בעוד שמחיוף עצמו ומאיר רבין העידו שניהם שהצ'קים בסך 90,000 שקל שפרט שמחיוף היו בגדר עזרה לרבין בגלגולי הכספים של דכנר. לגבי הצ'קים האחרים שב שמחיוף וטוען, כי אין לו כל קשר אליהם, וכי היו מחדלי חקירה חמורים בבדיקתם.

באומהורן מבקשת מבית המשפט העליון לקבוע, כי בהעדר חקירה נגדית של דכנר - נוהלה הגנתו של מרשה בידיים כבולות, ולכן יש להתעלם לחלוטין מעדות זו. זאת, במיוחד לנוכח שקריו הרבים של דכנר והעובדה שהוא זייף לפחות מסמכים הנוגעים לשמחיוף; בערעור מובאות שש דוגמאות לזיופים אלו. באומהורן גם יוצאת נגד ההסכם שנחתם עם דכנר, שלדבריה היה הכוח המניע מאחורי העבירות בפרשת הולילנד, ואשר המדינה דבקה בו למרות שהתברר שדכנר המשיך לשקר גם לאחר חתימתו.

עוד נטען בערעור, כי רוזן התעלם מטענות רבות שהועלו בסיכומיו של שמחיוף ודחה כלאחר יד את גירסתו. שמחיוף יוצא נגד העובדה שבזמן אמת אמר לו רוזן שגירסתו היא "נאה ביותר", בעוד בפסק הדין כינה אותה "זרה ועקורה". בהקשר זה מוער, כי מדובר בלשון מתונה של רוזן, שכינה במילים חריפות בהרבה את עדויותיהם של נאשמים אחרים.

לטענת שמחיוף, זהו מקרה נדיר בו יש מקום שבית המשפט העליון יתערב בממצאי עובדה ויקבל את גירסתו-שלו לגבי הצ'קים. הוא גם מבקש מביהמ"ש העליון לדחות את פרשנותו של רוזן לשתיקתו בחקירה ולקבל את הסברו, לפיו החליט לשתוק רק כמחאה על יחסם של החוקרים אליו.

טענה נוספת של שמחיוף היא להגנה מן הצדק, לאחר שהמדינה לא העמידה לדין את יהושע פולק - שהיה סגן ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית - ואת משה שמעוני, לשעבר מנכ"ל משרד הדתות שהועסק בידי דכנר. לדבריו, גירסתו של דכנר כרכה יחדיו את השלושה, ובמיוחד אותו עצמו ואת פולק, כאשר לפי דכנר - "בלי פולק אין שמחיוף". המדינה אומנם טענה שהשניים לא הועמדו לדין בשל העדר ראיות חיצוניות תומכות, אך לא הוכיחה את דבריה. ואילו רוזן התעלם לחלוטין בפסק דינו מטענת ההגנה מן הצדק.

בערעור על חומרת העונש נטען, כי המאסר חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בבית המשפט העליון והוא מבקש להסתפק בעבודות שירות. לגבי הרכיב הכספי נטען, כי רוזן התעלם ממצבו הכלכלי הקשה של שמחיוף, וכי החילוט לא יותיר לשמחיוף ולבני משפחתו אמצעי מחיה ומקום מגורים סביר, במיוחד לנוכח העובדה שהוא אינו עובד בצורה סדירה מאז הגשת כתב האישום בינואר 2012.