בעל מניות בחברה יכול להגיש נגדה תביעה נגזרת בשל פעולה של חברת-בה או אף חברה-נכדה, אם הללו מצויות בשליטתה. כך קובע לראשונה (יום ד', 27.8.14) בית המשפט העליון.
עד כה התאפשר להגיש תביעה נגזרת רק בשמה של החברה עצמה, דהיינו: בעל מניות בחברה מבקש לחייב אותה להגיש תביעה נגד נושאי משרה או בעלי מניות אחרים בה בשל מעשיהם באותה חברה. פסק דינה של המשנה לנשיא,
מרים נאור, מאפשר לראשונה הגשת תביעה כזו גם כאשר עילת התביעה נוגעת למעשים שנעשו בחברות שבשליטתה.
נאור מגיעה למסקנה זו בפסק דין מפורט במיוחד, המנתח משפט משווה (ומוצא שברוב העולם קיימת אפשרות להגשת "תביעה נגזרת מרובה") ובעיקר את תכליתה של התביעה הנגזרת בהתאם לחוק החברות. לדבריה, העובדה שהחוק אינו מזכיר אפשרות זו, אינה מהווה הסדר שלילי המונע אותה:
"התביעה הנגזרת מיוסדת על הרעיון שיש להעביר את כוח התביעה במעלה הדרגים, מהאורגנים לדירקטוריון, וממנו לאספה הכללית ואף לבעלי המניות באופן אינדיווידואלי - והכול במטרה למנוע מצב שבו יישארו בעלי המניות ללא סעד... אילו אכן נועד היה החוק לשלול אפשרות זו - הדעת נותנת שהוועדה [ועדת ברק לניסוח חוק החברות] או הצעת החוק היו מתייחסות לכך במפורש".
שליטה מהותית-איכותית
נאור מוסיפה: "נקיטת פרשנות תכליתית לסיטואציה של תביעה נגזרת במסגרת קונצרן חברות מצביעה על כך כי בנסיבות אלה קיימת לחברה-האם עילת תביעה ישירה, ומשכך שבידי בעלי מניותיה היכולת להגיש תביעה נגזרת בשמה. מסקנה זו מבוססת על כך שהחברה הבת מהווה, למעשה, נכס של החברה-האם... הכללים הקיימים ופרשנותם הראויה מעניקים פתרון ראוי, והוא לאפשר לבעלי המניות בחברה האם להגיש, בנסיבות המתאימות, תביעה נגזרת בשמהּ של חברה המוחזקת - במישרין או בעקיפין - על-ידי החברה-האם".
מכאן עוברת נאור לדיון בשאלה מהו שיעור השליטה בחברת-הבת או בחברה-הנכדה המאפשר הגשת תביעה נגזרת נגד חברת-האם. היא קובעת, כי ודאי שניתן לאפשר זאת כאשר מדובר בשליטה כמשמעותה בחוק החברות, דהיינו: בחינה "מהותית-איכותית, ביחס ליכולתו של בעל המניות לכוון את פעילות התאגיד, קרי: היכולת הממשית לשלוט בתהליך קבלת ההחלטות או להשפיע עליו". היא מותירה בצריך-עיון את השאלה האם תתאפשר הגשת תביעה גם כאשר חברת-האם שולטת רק בצורה חלקית או אף אינה שולטת כלל בחברת-הבת או בחברה הנכדה.
עוד קובעת נאור, כי כללי גילוי המסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת נגד חברת-אם או חברה נכדה, יהיו זהים לאלו החלים בכל בקשה לגילוי מסמכים, ואפשר לחייב כל חברה במעלה פירמידת השליטה לחשוף מסמכים בפני מי שבודק אפשרות להגיש תביעה נגזרת נגדן.
תביעה נגד אינטרקולוני
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לאשר לשמואל שקדי להגיש תביעה נגזרת נגד חברת הנדל"ן הבורסאית אינטרקולוני, בראשותו של ירון ייני. עילת התביעה נוגעת לעסקה שבוצעה במתחם פאוורס שבשכונת נווה צדק בתל אביב, בו מחזיקה אינטרקולוני באמצעות חברה נכדה, בחלקים שווים עם עדי ודודי עזרא. משה גבריאל, שהיה מנכ"ל אינטרקולוני, קיבל אופציה לרכוש חלק מהמתחם לאחר שפרש מתפקידו, ולטענת שקדי עסקה זו העניקה לו רווחים עצומים על חשבון החברה השולטת במחתם.
שקדי, המחזיק במניות אינטרקולוני בשווי 1,000 שקל, ביקש לאשר לו להגיש תביעה נגזרת נגד החברה בשל אותה עסקה. החברה טענה שלא ניתן לאשר תביעה כזו כאשר מדובר בחברה נכדה, אך עמדתה נדחתה בבית המשפט המחוזי וכעת בבית המשפט העליון. אינטרקולוני חויבה בהוצאות בסך 80,000 שקל. השופטים
יצחק עמית ו
ניל הנדל הסכימו עם נאור, תוך הוספת הנמקות משלהם.
את אינטרקולוני ייצגו עוה"ד סנדרה כנפי ויונתן שרמן; את שקדי ייצגו עוה"ד גיל רון, אהרן רבינוביץ, מיכל הרצברג, יעקב אביעד ונדב מיארה; את גבריאל ייצגו עוה"ד איל רוזובסקי, מור פינגרר ונעמה להב; את ייני ויתר נושאי המשרה ייצגו עוה"ד עופר צור ואורלי טננבאום; ואת שאר הצדדים - עוה"ד תמר תורג'מן-קדם,
אמיר דולב ומורן מינס.
