נדמה לי שארועי היומיים האחרונים משקפים שלב חדש בניתוק בין הציבור הישראלי להנהגתו המדינית. תחילה התרחש אירוע הרצח בבית הכנסת בשכונת הר-נוף בירושלים. ואח"כ בא הפער הגדול בין הצהרת ראש הממשלה בתקשורת, על צעדים חמורים מידיים לטיפול במפגעים, שולחיהם, מסיתיהם, שותפיהם ומורי ההלכה המדינית והרוחנית שלהם, לבין התנהלות גורמי הביטחון והאכיפה בשטח וקצב יישום הפתרונות. ובין שני הדברים שפע של מלל מתלהם אבל חסר תכלית, שפע של דברי כיבושין של כל "המי ומי" שכל כולם מכוונים לקורבנות ולקורבנות הפוטנציאליים, ובראשם הדרישה - כמעט איסור מפורש - על עליה להר-הבית מצד שוטים וצבועים מכל צבעי הקשת הפוליטית, שמאיימים עלינו בלוחמת דת בשל כך.