העסקת ערבים היא סיכון בטיחוני כיום

אשתדל לפרוש לקמן הנימוקים המצדדים בגישה כי העסקת ערבים מהווה סיכון ביטחוני, תוך הפרכת הטיעונים הנפוצים בדבר "גזענות" וכיוצא באלה הבלים.

עובדה היא, שמכה בנו היהודים טרור ערבי הנובע כולו משנאה תהומית של הישמעאלים לבני עמנו. תירוצים כמו "הכיבוש", "אפרטהייד" אפליה ועוד, אינם מחזיקים מים וכל מי שיודע ולו מעט היסטוריה יכול על נקלה לסכם לעצמו את תולדות הטרור הערבי, ממאורעות תרפ"ט, דרך הטבח במעלות, עבור בדולפינריום, מלון פארק, שחיטת משפחת פוגל, הטבח במרכז הרב ולפני כמה ימים הטבח המחריד בהר נוף.

האלימות, האכזריות, השנאה והפראות הם ברמות שלא כל עם יודע לייצר, ומי שחולק על כך מוזמן להידרש לעריפת הראשים ומאפיינים נוספים של הטרור הערבי, בארץ ולא רק. לאסוננו, דוגמאות לא חסרות.

האחראיים על הביטחון טוענים שגל הטרור המכה בנו, מאופיין בכך שאין התארגנות של רוצחים מוכרים (הנייה, אבו-מאזן ושאר נבלה וטריפה) אלא שמדובר בהסתה של המונים לרצוח, לדרוס, לפצוע, להשמיד ולאבד יהודים, בכל הזדמנות ובכל האמצעים המזדמנים.
הקריאה הנ"ל נקלטת היטב אצל הרוצחים המגיחים לפגע בנו מכל מקום אפשרי. פעם נהג טרקטור באתר בנייה בירושלים, פעם עובד במכולת סמוכה למקום בו רצח, פעם עובד במסעדה בסמוך למקום עבודתו ופעם עובד ניקיון המנצל היכרותו עם הזירה (בית הכנסת בהר נוף), על-מנת לתזמן את הטבח.

הפיגועים הנ"ל הנם בעלי מכנה משותף ברור. אין יכולת לזהות מראש את הרוצח. הוא מגיח מקרבנו, ממקום עבודתו עמנו ואצלנו, מתוך מרכז ושגרת חיינו. הרוצח מופיע ללא התרעה מוקדמת כשהמטרה היא לרצוח, כמה שיותר, בלי אבחנה בין חייל לאזרח, בין גבר לאישה, בין עולל לזקן, בין תינוקת לבין נערה צעירה הממתינה לטרמפ.

עינינו הרואות והלב נקרע, זו מציאות חיינו היום בארץ הקודש.
היוזמה להרחיק את הערבים מקרבנו למחוזות מהם לא יוכלו לרצוח בנו, היא חיונית. נתנאל עראמי הי"ד עבד ביחד עם רוצחיו שבדם קר חתכו את חבלי הסנפלינג ושלחוהו למוות אכזר. מסתובבים בינינו ללא חת רוצחים פוטנציאליים וממתינים להזדמנות להוציא זממם אל הפועל. מי לידינו יתקע כי נהג ערבי באגד המוסת לחשוב שחבר לעבודה נרצח, לא ירצה לדרדר אוטובוס מלא נוסעים לתהום? (כדבר הזה אירע בעבר ליד קריית יערים בואכה ירושלים).

הפורעים הערבים מבטאים רצונם לחסל את הישות הציונית ולקעקע את הלגיטימיות שלה, בכל רחבי ארצנו. המגמה הזו ניכרת בעליל בכפרי המשולש, בסכנין ובטובא זנגריה, בהר הזיתים ובשמעון הצדיק, על הר-הבית ובלוד ורמלה. ערביי יפו מבטאים מעת לעת את דעתם על "דו-קיום" בצעדות, הפגנות וחסימת צירים כשדגלי אש"פ בידיהם וכאפיות לראשיהם.

הכיצד ירהיב יהודי לשלוח את ילדיו הרכים לגן ילדים שבסמוך לו אתר בנייה בו אורב פועל ערבי המשחר לדם יהודי (כנקמה על מות אחיין בהפצצת החמס בעזה, כביטוי למחאה על הריסת בית אחיו המחבל, מתוך רצון להיות גאווה למשפחתו ועמו ולהצטרף לרשימת השאהידים מקבלי משכורות העתק..או סתם מתוך שנאה מולדת ומטופחת ליהודי באשר הוא.... ).

מי גיבור ויעבוד בקצביה או משחטת עופות כשלצידו רוצח פוטנציאלי נוסף? מי יהין לעלות על אוטובוס שמאחורי ההגה יושב אדם שטוף שנאה והסתה שכל הווייתו מכוונת אל הרגע המכונן בו יעשה מעשה?

הצלת חיי יהודים והרחקת סכנה היא צו השעה וגם אם פעולה זו מקפחת ערבים שלווים, אין להימנע מכך - חיי אדם קודמים לכל שיקול אחר.