עבירות המין באינטרנט זוכות בעיקרן לכיסוי בחקיקה הקיימת, בעוד האכיפה מצריכה התמודדות שונה מן הקיימת בשלושה מישורים: הבינלאומי, החקיקתי ותורת ההפעלה המשטרתית. כך סבוןר ראש תחום ידע, חקיקה, משפט וטכנולוגיה בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, במאמר שפרסם בבטאון הפרקליטות "משפט מפתח".

לדברי ויסמונסקי, לצד הקשיים הקבועים בחקירת עבירות מין, מציבות העבירות האינטרנטיות בעיות נוספות: האנונימיות של הרשת, המקלה על העבריין להסוות את עצמו; האפשרות לבצע עבירות חוצות-גבולות; והיעלמותן של ראיות וירטואליות. המענה לקשיים אלו צריך להיות משולב, הוא מצריך בחלקו תיקוני חקיקה, אך בעיקר מדובר על שינויים בתורת ההפעלה המשטרתית.

במישור הבינלאומי, אומר ויסמונסקי, יש לייעל את מנגנוני הסיוע המשפטי הדחוף לצורך שימור ראיות ולשם החלפת מידע מודיעיני בין מדינות. מנגנון למסירת מידע במהירות קיים במדינות G8, והוא נפתח למדינות נוספות ובהן ישראל במסגרת אמנה של מועצת אירופה, שישראל נמצאת בתהליכים מתקדמים לקראת חתימה עליה.

במישור החקיקתי מצביע ויסמונסקי על הצורך לאפשר למשטרה לחסום אתרים בהם מתבצעת פעילות פדופילית. הצעת חוק בנושא אושרה בנובמבר שעבר בוועדת השרים לחקיקה, אך מאז לא התקדמה. פתרון זה, הוא מציין, רלוונטי בעיקר לפורטלים ולאחרים, אך לא לצ'אטים ולדוא"ל.

במישור המבצעי-משטרתי מציע ויסמונסקי להשתמש בסוכנים וירטואליים כדי ללכוד עברייני מין באינטרנט. מכשיר זה מאפשר להתגבר על בעיית איתור מבצעי העבירות ועל בעיית הבינלאומיות שלהן, הוא יעיל מאוד וניתן לתעד את הראיות. עוד הוא מציע ליצור "מלכודות דבש" לפדופילים: לשכנע את העבריינים לעבור לאתר שיופעל בידי המשטרה, כך שבמקום לפגוע בקורבנות - הם למעשה יפילו את עצמם בפח. אומנם מדובר בצורת פעולה העלולה ליצור בעיות, מציין ויסמונסקי, אך האינטרס של מאבק בפדופיליה מקוונת מצדיק לבחון את השימוש בה - כפי שכבר נעשה בארה"ב.