היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שם קץ לחלוקתם של כספים קואליציוניים בידי מפלגות. וינשטיין פרסם (יום ה', 19.3.15) הנחיה בנושא בעקבות פרשת ישראל ביתנו.

במרכז הפרשה עומדת הטענה לפיה מפלגה זו העבירה כספים שהועמדו לרשותה בהסכם הקואליציוני להקמת הממשלה היוצאת, כאשר בתמורה קיבלו שוחד בכירים בה - ובראשם סגנית שר הפנים, פאינה קירשנבאום. הנחייתו של וינשטיין, שגובשה בשיתוף עם משרד האוצר, באה לסגור את הפרצות שאפשרו את ההתנהלות החשודה.

עד היום, אומר וינשטיין, סומנו הכספים הקואליציוניים בנפרד בתקציבי המשרדים. העברתם אומנם חייבה הודעה לוועדת הכספים או אף את אישור הוועדה, אך עצם הסימון יצר אצל המפלגות תחושה שכספים אלו שייכים להן. במצב זה, התאפשרה מעורבות פוליטית בהקצאת תקציבים, וזאת בניגוד לנוהל הקבוע ולפיו הדרג המקצועי של משרדי הממשלה הוא המופקד על חלוקת התקציב בהתאם להחלטות הממשלה והכנסת.

וינשטיין קובע: "אין לסמן תקציבים באופן המעיד עליהם שהם תוצאה של הסכמים פוליטיים תקציביים, ובכלל זה הסכמים קואליציוניים. למפלגות לא תהיה עוד נחלה תקציבית נפרדת בתוך תקציב המדינה. התקציבים שהובטחו במסגרת ההסכמים הפוליטיים התקציביים ישולבו בתקציב המשרד הרלוונטי לפעילות לה יועדו, תחת הפעילות הרלוונטית לאותו משרד. הקצאת הכספים מתוך התקציב תיעשה על-פי הכללים המחייבים במשרד.

"...בחלק מהמקרים ההסכמים הללו אינם קובעים ייעוד מדויק לכספים. כך, למשל, בעת שההסכמים מחייבים ביצוע בידי מספר משרדים מבלי שנקבעה החלוקה התקציבית ביניהם בעת עריכת ההסכם. יש לעשות מאמץ לקבוע את החלוקה המדויקת במסגרת השלבים המוקדמים של יישום ההסכם, וזאת עוד לפני אישור התקציב בממשלה". הנוהל גם קובע מה ייעשה אם בשל לחץ הזמן לא ניתן לקבוע את החלוקה בעת הגשת התקציב לקריאה ראשונה, ובין היתר - לעשות מאמץ להביאם לאישור הכנסת בקריאה השנייה והשלישית.

סעיף מרכזי בנוהל קובע: "פקיד ציבור יקבל הוראות להקצאת כספים שהינם תוצאה של הסכמים פוליטיים תקציביים אך ורק מגורם מוסמך על-פי דין. לא תתקבלנה הוראות או הנחיות בעניין זה מגורמים לא מוסמכים. בכלל זה לא תתקבלנה הנחיות מגורמים פוליטיים כמו חברי כנסת, סיעות הכנסת או שרים או סגני שרים שאינם מכהנים במשרד ממנו מועבר התקציב או במשרד אליו הוקצה התקציב".

וינשטיין מוסיף: "ייעוד כספים על בסיס הסכמים פוליטיים תקציביים לגוף מסוים או למטרה שמאחוריה גוף מסוים או מספר מועט של גופים מעורר קושי. זאת, מחשש ליצירת תלות של גופים אלה במפלגות וכן בשל החשש לפגיעה בשוויון. לעיתים הקצאה כזו עלולה להוות כסות לטובת הנאה אישית או פוליטית.
לכן, אין ליישם הסכמים פוליטיים תקציביים המייעדים תקציב לגופים מסוימים". במקרים החריגים, בהם רק גופים ספציפיים יכולים לספק את השירות המדובר, יועברו אליהם הכספים בכפוף לחוות דעת משפטית.

וינשטיין מוסיף נוהל לחלוקת הכספים, שמטרתו להדק את הפיקוח עליהם: "העברה תקציבית בעקבות הסכם פוליטי תקציבי תותנה בחוות דעת משפטית של היועץ המשפטי של משרד האוצר ושל המשרד או הגוף הממשלתי שההעברה התקציבית מיועדת לו. ההעברה, כולל העובדה שמקורה בהסכם פוליטי, תובא לידיעת חשבי המשרדים הנוגעים בדבר טרם העברתה לאישור ועדת הכספים".