|
אנגלברג-שהם. נתנה שנה [צילום: בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
|
תקופת היציבות הארגונית, בה ניתן לחייב את הצדדים לנהל מו"מ כאשר ארגון עובדים אחר ניצב בפתח, אינה בהכרח שישה חודשים, אלא נגזרת מהמכלול הכולל של הנסיבות. כך קובעת שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, יעל אנגלברג-שהם.
השאלה שעמדה להכרעה הייתה מהו המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון עובדים שהוכר בעבר כארגון יציג לפני חתימה על ההסכם הקיבוצי. במילים אחרות: עד מתי יש לראות את ההכרה ביציגות כעומדת בתוקפה, ומתי יש למקום לבחון אותה שנית.
לדברי אנגלברג-שהם, בית הדין הארצי דן בעבר במקרה בו התמודדו שני ארגוני עובדים, האחד קיים והשני מתחרה, ושם נקבעה תקופת יציבות ארגונית של חצי שנה. זאת, לשם יצירת אווירה של "שקט ארגוני" על-מנת לאפשר קיומו של מו"מ נקי מלחצים בין הארגון היציג לבין המעסיק, במטרה להביא לחתימת הסכם קיבוצי.
ואולם, במקרה הנוכחי - המשיכה אנגלברג-שהם - אין המדובר במאבק בין שני ארגונים מתחרים, אלא בארגון אחד המצוי במו"מ עם המעסיק לקראת חתימה על הסכם קיבוצי. האינטרס העיקרי הוא לאפשר לצדדים להגיע להסכמה מוקדם ככל הניתן ובאופן נקי מלחצים. בנסיבות כאלו, עלולה תקופה קצרה של הכרה ביציגות להביא לגרירת רגליים מצד המעסיק, שכן אין ארגון מתחרה, ולכן ניתן לקבוע תקופה ארוכה יותר ובנסיבות המקרה - שנה.
הדברים נאמרו בהחלטת בית הדין בנוגע לחברת צ.ל.פ תעשיות, בעקבות פנייתו של ארגון כוח לעובדים. הארגון והחברה החלו במו"מ באוקטובר 2013, אך במאי 2014 הודיעה החברה על הפסקתו בנימוק שהארגון שוב אינו מייצג את העובדים שכן חלפה חצי שנה מאז הוכרה יציגותו.