חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בנושא הפסקת התמיכה הממשלתית לתיאטרון אל-מידאן בחיפה - עומדת לכאורה בניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון בנוגע לחוק החרם. כך עולה מבדיקת News1. יצוין, כי בתגובת המדינה לאותן עתירות נטען, כי זכותה של המדינה למנוע תמיכות גם אם הדבר מהווה פגיעה בחופש הביטוי.

שרת התרבות, מירי רגב, החליטה להפסיק את התמיכה לתיאטרון שבחיפה לאחר שהעלה הצגה ששיבחה מחבל שרצח חייל. על-פי חוות הדעת של וינשטיין - שלא פורסמה רשמית - הדבר מהווה פגיעה בחופש הביטוי. אולם כאשר דחה בג"ץ את העתירות נגד חוק החרם - המאפשר בין היתר למנוע סיוע ממשלתי ממי שקורא לחרם על ישראל - נקבעו דברים שונים, תוך שהשופטים מאמצים ברובם של העמדה שהציגה המדינה.

השופט חנן מלצר, שכתב את חוות הדעת המובילה של שופטי הרוב, הזכיר בהקשר זה: "באשר לתמיכות כספיות אשר מעניקה המדינה, נפסק לא פעם, כי אין לאדם או לגוף זכות קנויה לקבל מענקים מהמדינה". עוד אומר מלצר, כי לפי פסיקת בג"ץ - המדינה יכולה למנוע תקציבים ממי שמבקש להשתמש בהם נגדה, והוא מצטט את דבריו של השופט מישאל חשין: "לא יוּתַר לו לאדם להכות את היד שהושיטה לו עזרה".

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין הוסיף (כאמור - בהקשר של חוק החרם): "בכל הכבוד הראוי שיש ליתן לפלורליזם ולחופש ביטוי, אינני סבור כי הדבר מחייב הענקת כספים והטבות שונות, או מחייב את המדינה להתקשר במסגרת מכרז, עם אלה הפועלים כנגד מדיניותה של המדינה, ולמעשה נגד המדינה עצמה, כאילו תאמר ליורקים עליך, מה נעים גשם הנדבות; גם בשיגעון ראויה מקצת היגיון".

השופט יצחק עמית כתב באותו הקשר: "כאשר המדינה מעניקה תמיכה או הטבה, עליה לבחון אם הגוף המקבל משרת את הציבור בכסף הציבורי המגיע אליו... קשה להלום כי הציבור ישתתף במימון גוף הקורא לפגיעה בציבור". לדברי עמית, "רשאית המדינה, ואף חייבת, להבחין בין גוף התורם לציבור לבין גוף השואף לפגוע בציבור או בקבוצה מסוימת בציבור".

כאמור, הדברים נאמרו בפסק הדין בנוגע לחוק החרם (שניתן בהרכב של תשעה שופטים), תוך שדעת הרוב מאמצת בהקשר זה את עמדת המדינה - שגם עליה מופקד וינשטיין. הדברים עשויים לחול גם על תמיכות המדינה, כמו במקרה של תיאטרון אל-מידאן.