מאז התנחלותנו בארץ במאה ה-19, והמשך בתורתו של ז'בוטינסקי על "אחינו בן ערב", ניסינו ככל יכולתנו לחיות בשלום עם שכנינו הערבים. גם עוד כשהינו מעטים מאד, החלו לרצוח ולפגע בנו במה שמכונה "מאורעות תרצ"ח ותרפ"ט, בירושלים, חברון ובכל הארץ. ככל שהמדינה החלה לשגשג ולהפריח את שממת המדבר שהותירו אחריהם כל הכובשים את הארץ במשך ההיסטוריה, וככל שהדהמנו את העולם ביצירתנו המופלאה, כך הלכה והתגברה השנאה שמקורה גם בקנאה מצד הערבים. מה שהתבטא בעוד ועוד נסיונות לחסלנו בכל צורה ושיטה.