פרקליטות המדינה מערימה קשיים בלתי אפשריים על הסנגוריה הציבורית כאשר זו זקוקה למידע לצורך הגשת בקשה למשפט חוזר. הבטחותיו של פרקליט המדינה, שי ניצן, בנושא זה נותרו על הנייר בלבד. כך טוענת הסנגוריה (יום א', 6.9.15) בדוח שלה לשנת 2014.

הסנגוריה מדווחת, כי במארס 2014 פנו הסניגור הציבורי הארצי, יואב ספיר, והממונה על משפטים חוזרים, קרן אבלין-הרץ, אל ניצן ושטחו בפניו את הקשיים שהפרקליטות מערימה בתחום זה בפני הסנגוריה. בין היתר, נטען, הפרקליטות אינה עונה במשך חודשים ושנים לפניות הסנגוריה ומסרבת לאפשר לנציגיה לעיין בראיות ובחומרי החקירה.

ניצן השיב, כי החליט על הקלה מסוימת במדיניות התביעה בנוגע לבקשותיה של הסנגוריה לעיון וצילום חומרי חקירה לאחר הרשעה. הוא הבטיח, כי מעתה בקשות כאלו ייענו בחיוב, אף שלדעתו דבר זה נעשה "לפנים משורת הדין". לעומת זאת, דחה ניצן את בקשת הסנגוריה לאפשר לנציגיה לבצע בדיקות במוצגים. אולם הסנגוריה מדווחת שהבטחתו של ניצן אינה ממומשת בשטח, והיא "עודנה נתקלת במשוכות גבוהות ובלתי עבירות כמעט בבואה לבחון את פניותיהם של נידונים הטוענים לחפותם". העיון והצילום עדיין אינם מתאפשרים, והפרקליטות ממשיכה לגרור את רגליה במתן תשובות לפניות הסנגוריה.

"הסנגוריה הציבורית מודיעה אפוא, כי במצב הדברים הקיים נמנעת ממנה האפשרות למלא כראוי את התפקיד שהוטל עליה בחוק בתחום המשפטים החוזרים. שינוי של מדיניות התביעה במציאות (ולא רק ברמה ההצהרתית), ולחלופין אמירה ברורה ומפורשת של בית המשפט או של המחוקק - הן תנאי הכרחי על-מנת לאפשר חשיפה של מקרים בהם קיימת עילה למשפט חוזר", נאמר בדוח.

אין כללים לשמירת מוצגים

עוד אומרת הסנגוריה, כי קיים קושי רב באיתור המוצגים של המשפטים שהסתיימו, שכן אין כל הסדרה של הנושא והללו עשויים להימצא בתיק בית המשפט, בתחנת המשטרה, במטה הארצי ובמכון לרפואה משפטית. חמור מכך: במקרים רבים המוצגים מושמדים לאחר מתן פסק הדין הסופי, ובכך נמנע מהנאשמים לבצע בהם בדיקות מדעיות במסגרת בקשה למשפט חוזר. " השמדה זו - המתבצעת פעמים בהליך מכוון של 'ביעור מוצגים' ופעמים מתרחשת נוכח שמירה בתנאים שאינם הולמים - עומדת בניגוד להוראות החוק", טוענת הסנגוריה.

בעקבות פניות הסנגוריה לשר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, פועל בשנתיים האחרונות צוות במשרד המשפטים הדן בסוגיית שמירת המוצגים, בניסיון להסדיר את הנושא. הצוות התכנס מספר פעמים בשנה החולפת, אך עדיין אין מסקנות ואין תאריך לסיום עבודתו.

הדוח עוסק גם בתלונות על אלימות שוטרים, שרבות מהן - טוענת הסנגוריה - אינן מגיעות כלל לכדי מיצוי במסגרת חקירה, וחקירה שכזו מתקיימת רק בכשליש עד כמחצית מהתלונות שמוגשות מדי שנה. גם תוצאות החקירות שמתקיימות, מאופיינות בשיעור נמוך יחסית של מיצוי הדין עם השוטרים להם יוחסה האלימות. זאת, בניגוד לריבוי החקירות בנוגע לתלונות על אלימות של אזרחים כלפי שוטרים.


כבילה מיותרת של חולי נפש


עוד מתריעה הסנגוריה על המשך כבילתם למיטות של עצורים ואסירים בבתי חולים הפסיכיאטריים, לשם הם מועברים לבדיקות, וזאת בניגוד לפסיקת בתי המשפט והנחייתו של פרקליט המדינה משנת 2013. לטענתה, מדובר בכבילה למשך ימים רבים, בתנאים בלתי אנושיים, הגורמת לפגיעה קשה בשלומם הפיזי והנפשי. ליד מיטתו של העצור או האסיר הכבול מוצבים לעיתים שניים או שלושה זקיפים אשר שומרים על אדם, חולה נפש, שמוטל כבול למיטה, לעיתים בארבע גפיים. במקרים רבים נכבלו עצורים אשר נחשדו או הואשמו בביצוע עבירות קלות יחסית. רוב הכבילות הללו נעשות ללא התוויה רפואית, ואף בניגוד לעמדת הצוות הרפואי תוך הפרעה לאבחון ולטיפול הפסיכיאטרי. לעיתים מביאה הכבילה להידרדרות במצבו הנפשי של העצור.

לדברי הסנגוריה, מדובר בעשרות מקרים בשנה. בשנים האחרונות קיבלו בתי המשפט כמעט 100% מהבקשות של הסנגוריה בנושא והורו לשב"ס או למשטרה להשגיח על העצור או האסיר באמצעים מידתיים יותר. תמונה זו מלמדת לכאורה, נאמר בדוח, כי הנחיות שב"ס והמשטרה וכן שיקול הדעת המופעל אינם סבירים. מספר דיונים שהתקיימו בנושא במשרד המשפטים טרם הניבו תוצאות, נמסר בדוח.

הסנגוריה מדווחת עוד, כי החלה להעניק תשומת לב מיוחדת ל"תיקי עוני", בהם מבוצעות עבירות על-רקע מצוקה כלכלית קשה, כגון פלישה לדירות, חיבור פיראטי לחשמל, גניבת מזון וקיבוץ נדבות. לטענתה, במקרים רבים כאלו אין מקום להליכים פליליים, המגלים לעיתים קרובות שהעבירות בוצעו בשל מחדלים של רשויות המדינה. לפיכך, קוראת הסנגוריה למשטרה ולפרקליטות להפנות עבריינים אלו לרשויות הרווחה במקום להעמידם לדין. במקרים של הגשת כתבי אישום, מנסים הסניגורים הציבוריים להביא לפסילתם בנימוקים חוקתיים ומינהליים.

בנושא אחר נאמר בדוח, על-אף הצורך האקוטי העולה מן השטח, גם השנה טרם נפתח מעון המותאם לטיפול בקטינים בעלי מוגבלויות, וכתוצאה מכך הללו מוחזקים במסגרות בלתי מתאימות ולעיתים אפילו בכלא.