פלשתינים מנסים לסכל הריסת בית המחבל

הגולשים מעיין דוידוביץ', שחר צוברי ונמרוד משיח, שהיו אמורים לצאת (יום ה', 15.10.15) לאליפות העולם בעומאן לא ייצאו לתחרות.

בל נטעה: פעולות הח"כים הערביים בשבוע החולף אינן חופש ביטוי אלא פירומניה, הוספת דלק לבערה המאכלת את הרחוב הערבי. מי שיפסיד בהתגוששות יהיו שוב הערבים. כלכלתם תיפגע, קשרי המסחר שלהם ייפגעו והשתלבותם בחברה הישראלית תואט. ייתכן שלכך מכוונים פירומנים מועדים כאחמד טיבי וג'מאל זחאלקה שאינם מבקשים את קרבת האל על הר-הבית אלא להעצים את שקר "אל-אקצה בסכנה" שמפיצים התנועה האיסלאמית, הרשות הפלשתינית, חמאס ושלל שונאי ישראל. התוצאה היא עוד ועוד הרוגים. בעיקר ערבים.

שנת 1955, שישים שנה אחורנית, הייתה שנה שיגרתית ביחסי ישראל ומדינות ערב שמסביבה. כולם עדיין ליקקו את פצעי תבוסתן המשפילה במלחמת השיחרור, שבע שנים קודם לכן. כולם חלמו על סיבוב שני, שתכליתו הייתה לחולל 'נכבה' ליהודים: "לזרוק את היהודים לים" - מונח קוד שמשמעותו כיבוש כבשת הרש שבידי היהודים, המשתרעת במרחב הצר שבין הקו הירוק לים, ועשיית טבח נקם אכזרי, בשיטות אולטרא-נאציות, בכל אזרחיה היהודים של מדינה הצעירה, וחלוקת שטחי השלל שיהפכו ל'יודן ריין', בין המדינות השכנות.

האידיאולוגיה של התנועה האיסלאמית מעורפלת ביחס לטיבו של המושג "מדינה איסלאמית בפלשתין". הפתרון לטווח ארוך שמציעה התנועה למצוקתם של ערביי ישראל הוא דו-משמעי ומעורפל במכוון, החל בהכרזות מפורשות של תמיכה בדו-קיום עם ישראל ועד לאיומים גלויים להתקוממות וחזון של הקמת מדינה מוסלמית על כל שטחי פלשתין.

המעורבות הרוסית במשבר בסוריה מהווה מעצב אסטרטגי חדש במערכת האזורית המזרח תיכונית ובמערכת הבינלאומית. למהלך זה תהיינה השלכות ניכרות הן על מאזן הכוחות והיריבויות במלחמת האזרחים בסוריה והן מבחינת המאבק בין המעצמות על ההשפעה בעולם. גם ישראל מושפעת מהשלכות אלה, לנוכח שינויים ביחסי הכוחות ולאור הסיכון של התנקזות סך הלחצים הפנים-סורי לעבר דרום סוריה ורמת הגולן.