מבקר הפנים של מועצה מקומית יישב ליד השולחן בדיוני המועצה, ולא בספסלי הקהל. הוא יבקש ויקבל זכות דיבור על-פי החלטתו של יו"ר הישיבה. כך אומר (יום ב'. 2.11.15) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין.
רובינשטיין מציין, כי החוק שותק לגבי מקום מושבו של המבקר, כפי שאינו עוסק בכלל בסידורי ישיבה. "עם זאת, יש דברים
שאינם צריכים להיכתב, כי הם מובנים מאליהם. הדעת נותנת שלגורם משמעותי כמו מבקר הפנים תינתן האפשרות לשבת בשולחן הישיבות סביבו נערך הדיון העיקרי.
"למראית העין חשיבות, ואין מקום להפחית ממעמדו על-ידי הושבתו 'ביציע' או בתוך ספסלי הקהל. אין הוא 'קהל' גרידא, אלא בעל פונקציה סטטוטורית חשובה. הניסיון לדחוק את רגלי המבקר - כפשוטו - אינו מציג את המועצה באור חיובי; ורוב מילים אך למותר. כאמור, ביקורת הפנים אינה מוסד שולי ברשות המקומית, ומן הראוי לתת לכך ביטוי מוחשי, בדמות מקום ליד שולחן הישיבות (ובאנגלית a seat at the table), ככל שבדעת המבקר לנכוח בישיבה".
לגבי זכות הדיבור, אומר רובינשטיין כי החוק שותק ביחס למבקר הפנים, בניגוד להוראות שניתנו בנוגע לזכות הדיבור של הגזבר והיועץ המשפטי. "מבלי לטעת מסמרות, גם כאן מקום לשכל הישר. רשות הדיבור ניתנת על-ידי יו"ר הישיבה, והמבקר אינו אדון לעצמו לפתוח בדברים בכל רגע. נוכחותו באה לאפשר לו לעמוד על הנעשה בישיבה, כדי למלא את תפקידו. על המבקר לברור היטב מתי יבקש רשות הדיבור ולנהוג בשום שכל. בנסיבות כאלה, של בקשת רשות הדיבור באופן מדוד, שאין לכמתו מראש, חזקה על יו"ר המועצה כי יאפשר לו רשות הדיבור, בלא שהדבר יהפוך לחזון נפרץ בכל רגע".
רובינשטיין דחה את בקשתו של חרב מאלכ, המבקר הפנימי של מועצת בית ג'אן, לערער על הרשעתו בעבירת משמעת על-רקע סכסוך בינו לבין ראש המועצה שהתחולל בשנת 2004. הסכסוך נגע לשאלה היכן יישב מאלכ בישיבות המועצה והאם יוכל להתבטא בהן. פסק הדין המשמעתי ניתן עשר שנים לאחר הגשת התלונה ומאלכ נדון לנזיפה.
את מאלכ ייצגו עוה"ד אורית טורנר-שטרנברג ויונה סירוטה, את המועצה ייצג עו"ד עלי עדאל, ואת המדינה - עוה"ד תדמור עציון ויונתן ברגמן.
