בית המשפט העליון ביטל (יום ה', 5.11.15) את התביעה הייצוגית שאושרה נגד חברת
קונקטיב גרופ, מפעילת אתר המכירות הפומביות 1BUY1 בו נמכרים מכוניות, מוצרי חשמל ועוד. המכירות מתנהלות על בסיס מחיר מינימום, הנמוך בהרבה ממחיר המוצר, כאשר המתמודדים משלמים דמי השתתפות וההצעה הגבוהה ביותר היא הזוכה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, כי מדובר ב"משחק אסור" (דהיינו הימור) ולפיכך ההתקשרות היא חוזה בלתי חוקי, והורה לקונקטיב להחזיר למשתתפים את דמי ההשתתפות בקיזוז שווי הזכייה (אם הייתה כזו). השופט
מני מזוז קיבל את ערעורה של קונקטיב וקבע, כי ההליך ככל הנראה אינו מתאים לתביעה ייצוגית, ובכל מקרה - לא היה מקום לסעדים שנקבעו.
תחילה אומר מזוז, כי קיים ספק רב אם ניתן היה לנהל את התביעה הייצוגית בלא חלוקת התובעים לשתי קבוצות: אלו שהצעותיהם התקבלו ואלו שהצעותיהם נפלו. הוא אינו מכריע בנקודה זו, משום שכאמור מסקנתו היא שפסק הדין במחוזי אינו יכול לעמוד גם לגופם של דברים.
מזוז מסכים עם השופטת המחוזית
רות רונן, אשר קבעה שמדובר ב"משחק אסור". אולם בניגוד לרונן - מסקנתו של מזוז היא, שאין מקום להורות על השבת הכספים. לדעתו, אין להורות על ביטול החוזים בין קונקטיב לבין המשתתפים במכרזים, למרות העדר חוקיותם, משום שלא ניתן לומר שאחד הצדדים התעשר על חשבון משנהו, ולכן לא ניתן להעדיף את אחד הצדדים שהיו קשורים לחוזה הבלתי-חוקי.
עוד קובע מזוז, כי במקרה זה לא התקיימו יסודות העוולה של
הפרת חובה חקוקה, שכן לא כל הפרת נורמה פלילית יכולה להוות בסיס לתביעה אזרחית. כאשר כל הצדדים מעורבים בפעילות פלילית - כמו ההימורים הבלתי-חוקיים במקרה הנוכחי - לא ייתכן שאחד מהם יוכל לתבוע את השני משום שהלה ביצע עבירה.
השופטת דפנה ברק-ארז סברה, כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד. לדעתה, ניתן לחלק בדיעבד את התובעים לשתי קבוצות, ואכן מדובר ב"משחק אסור" - למרות שהתובע לא הוכיח זאת בחוות דעת מומחה; ברק-ארז מדגישה את חובתו של תובע ייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה.
לדעת ברק-ארז, ניתן להורות על השבה חלקית של הכספים, שכן קונקטיב ולקוחותיה לא היו שווי מעמד בנוגע להשתתפות במשחק האסור: קונקטיב קבעה את כללי המשחק והיה לה הרבה יותר מידע מאשר למתמודדים במכרזים, ולכן ניתן לומר שהיא אשר יזמה את המעשה הבלתי-חוקי. ברק-ארז גם סבורה, כי אין לצמצם את העילה של הפרת חובה חקוקה כפי שמציע מזוז, שכן לדעתה הנורמה הפלילית מיועדת להגן לא רק על החברה אלא גם על פרטים - והללו יכולים לתבוע אם נפגעו בשל הפרתה. לכן, האיסור על עריכת הימורים יכול להוות בסיס לתביעה מצד מי שנפל בפח זה.
השופט
יורם דנציגר הסכים עם מזוז. לדעתו, אכן ניתן היה לנהל את התביעה בשמה של קבוצה אחת, וייתכן שהיה מקום לדחות את התביעה בשל העדר חוות דעת מומחה בסוגיית המשחק האסור. בשאלת ההשבה הצטרף דנציגר, לאחר התלבטות, לדעתו של מזוז, בעיקר משום שלדעתו לא היו פערי מידע ניכרים בין קונקטיב לבין המשתתפים.
התובע הייצוגי, שמעון דבוש, חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את קונקטיב ייצגו עוה"ד רם דקל ואהוד אנטמן, ואת דבוש - עו"ד יאיר שפרן.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
