כחלק מהמאמץ להוריד את יחס החוב-תוצר של ישראל לכיוון ה-50%, אישרה (יום א', 8.11.15) ועדת הכספים, הצעת חוק מתוך חוק ההסדרים, שתחייב את הממשלה החל מ-2017, לעבוד לפי תוכנית כלכלית תלת-שנתית (נומרטור). המשמעות, שבצד הגשת התקציב השנתי, תחויב הממשלה לעמוד במסגרת התוכנית הכלכלית התלת-שנתית, שמבחינה חוקית, תשלב אלמנטים מעט יותר קשיחים מאשר מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון.
מנהל אגף התקציבים באוצר הסביר לחברי ועדת הכספים, שאף שבעבר אנשי האוצר חששו ממסגרת מחייבת של תוכנית רב-שנתית, עתה הם הגיעו למסקנה כי הדבר מחויב המציאות ויאפשר ניהול אחראי יותר של התקציב. עוד ציין, כי המהלך נובע בין השאר בעקבות ביקורות בינלאומיות על השכיחות הגבוהה בפריצת המסגרות התקציביות הקיימות.
התוכנית התלת-שנתית תכלול את הכללים הפיסקאליים: כלל הגירעון ומגבלת ההוצאה. הגירעון ל-2016 (2.9%), 2017 (2.5%), 2018 (2.25%), 2019 (2%), 2020 (1.75%), 2020 ואילך (1.5%). ההוצאה מכפלת שיעור הגידול באוכלוסייה ועוד 1% כפול 50% לחלק ביחס החוב-תוצר. ב-2016: 2.66%. עוד על-פי התוכנית התלת-שנתית, מגבלות ההוצאה בשנים 2019-2017 תהיה: 363 מיליארד ש"ח, 379 מיליארד ש"ח, 396 מיליארד ש"ח בהתאמה, ללא תשלומי ריבית ועוד. פירוט יפורסם לאחר אישור חוק ההסדרים והתקציב בסוף נובמבר.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ
משה גפני: "מצד אחד מדובר מדבר טוב, אך החשש שבעקבות הנומרטור, ייקל יותר על אנשי האוצר להגביל הצעות חוק חברתיות שהן תקציביות (כ-6 מיליון ש"ח ושמחייבות חתימת 50 ח"כים (ע.י.)), שחברי כנסת יגישו. יש בהצעה משום קשירת ידיים של חברי הכנסת". לאור הדברים הכניס גפני סעיף, שלגביו הייתה הסכמה מלאה גם מקרב חברי האופוזיציה, כי ועדת שרים לחקיקה לא תוגבל ביכולתה לאשר הצעות חוק פרטיות תקציביות, שיש להן עלות תקציבית של 6 מיליון ש"ח ומעלה.
בדיון קודם אמר מנהל אגב התקציבים באוצר, אמיר לוי: "אחד הדברים החשובים ביותר בנושא התקציב, לעבוד באופן הרבה יותר מסודר, מה שייתן הרבה יותר כלים בידי חברי הכנסת לפקח עליו. מלכתחילה התנגדנו, כי חששנו שזה יקשור לנו את הידיים, אך עתה הגענו למסקנה שזו הדרך הנכונה להתנהל. בצד ההכנסות קצת יותר קשה לחזות תלת-שנתית, אך בצד ההוצאה הרבה יותר פשוט, כי אנחנו יודעים מה החקיקה שעברה, מה ההסכמים הקואליציוניים, מה הוצאות משרדי הממשלה. יש תנודתיות קטנה אך אלו החלטות ואנחנו יודעים לחזות. מטרת התוכנית התלת-שנתית למנוע מצב של התחייבות על חשבון שנים עתידיות ללא מנגנון מרסן, להקטין את התמריץ לבצע פתרונות חד-פעמיים בשנה שוטפת תוך דחיית הוצאות וצורך בביצוע צעדי התכנסות (גזירות) עקב כך. הדבר נועד למנוע פריצה תכופה של המגבלות הפיסקאליות". לוי סיפר, כי גופים בינ"ל שבדקו את נושא ניהול התקציב בישראל מתחו ביקורת על פריצת המסגרות התכופות.