חרדה בשמירה יצרה נכות צה"ל

חייל שלקה בהתקף חרדה קשה בזמן שמירה יוכר כנכה צה"ל - קובע (17.1.16) בית המשפט המחוזי בחיפה.

בנובמבר 2004 נדרש החייל לשמור לבדו בעמדה חשוכה באזור מבודד בבסיס שלא הכיר, ואף נאמר לו שיש צורך בעירנות מוגברת בשל חשש מחדירה לבסיס. הייתה זו הפעם הראשונה בה נתקל בנסיבות כאלו, ותוך כדי השמירה הוא חווה אירוע דחק נפשי, חש בחרדה רבה, הגיע ונתקף בחילה. מאוחר יותר הוא אובחן כסובל ממחלת Cholinergic urticaria ושוחרר מצה"ל שלושה חודשים לפני תום שירותו.

משרד הביטחון סירב להכיר בו כנכה צה"ל, וגם ועדת הערר דחתה את בקשתו. הוועדה קבעה, כי המחלה אכן נגרמה בשל אותו אירוע בשירות הצבאי, ואף פסקה - בניגוד לחוות דעתו של המומחה מטעמה - שניתן לשייך את המחלה כולה לשירות, ולא רק את החמרתה. אולם הוועדה קבעה שלא הוכח הקשר הסיבתי המשפטי בין השמירה לבין המחלה.

השופטת יעל וילנר קיבלה את הערעור וקבעה, שגם הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים במקרה זה. לאור פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, מציבה וילנר שלוש דרגות של מקרים:

"ברף העליון של הסקלה מצויים אותם מקרים מובהקים האופייניים לפעילות צבאית, בהם יוכר הקשר הסיבתי המשפטי בנקל. במרכז הסקלה מצויים המקרים אשר אינם בהכרח קשורים למיוחדוּת שבשירות הצבאי, אך מתקיימים בהם אירועים חריגים ויוצאי-דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו. ברף התחתון, בקצה האחר של הסקלה, מצויים המקרים הקשים בהם אומנם המחלה התפרצה אצל החייל במהלך השירות הצבאי אך בלא שכרוכה היא בייחודיות צבאית כלשהי או באירוע חריג. במקרים אלה נדרש להבנתי 'דבר מה נוסף' (בהשאלה) שיתווסף לפעולה השגרתית".

במקרה הנדון, אומרת וילנר, קיים קשר משפטי: "פעולות שמירה בבסיס צבאי הן מהפעולות המובהקות האופייניות לשירות הצבאי דווקא. תורנות שמירה היא פעולה מיוחדת וייחודית לשירות הצבאי שאינה מתקיימת, ובוודאי שאינה שכיחה ושגרתית, בחיים האזרחיים - הן של המערער והן בכלל".

השופטת תמר נאות-פרי הסכימה עם וילנר, בעוד השופטת ריבי למלשטריך-לטר סברה בדעת מיעוט שיש לדחות את הערעור והזהירה מפני הרחבת-יתר של ההכרה בנכויות מסוג זה. משרד הביטחון חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את החייל ייצג עו"ד ד' מימון, ואת משרד הביטחון - עו"ד ש' צימרמן.