הורשע בסחיטה לאחר חדירה למחשב

שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר שאול אבינור, הרשיע נאשם ששמו נאסר בפרסום בניסיון לסחוט מיליוני שקלים מחברת איי אונליין קפיטל, לאחר שחדר למחשבו של אחד מעובדיה (שגם שמו נאסר בפרסום).

הנאשם חדר בדצמבר 2013 למחשבו הפרטי של העובד, לאחר שניהל איתו שיחה בצ'אט, והוציא ממנו מידע אישי רב ואת כתובת הדוא"ל שלו בחברה. באמצעות כתובת זו, הוציא הנאשם 50 קבצים של החברה, כולל קבצים רגישים. לאחר מכן פנה הנאשם למתלונן, וטען בכזב שברשותו חומרי מחשב המעידים שהוא פדופיל, ודרש ממנו 300 ביטקוין (אז - 200,000 דולר) תמורת הימנעותו מהעברתם ל-FBI.

כאשר המתלונן לא נענה לסחיטה, פנה הנאשם לבעלי החברה, ד"ר מיכאל גולן, הודיע לו שגילה פרצת אבטחה חמורה במחשביה ושב ודרש מהמתלונן 300 ביטקוין. כאשר גם פניות אלו לא נענו, פנה הנאשם למנכ"ל איי אונליין קפיטל, יואב ליבל, ודרש "תרומה כספית" כדי שיימנע מלפרסם את המידע שבידיו ואשר לדבריו עלול לגרום לחברה נזק של עשרות מיליוני שקלים.

בהמשך הפעיל הנאשם את חברו, עו"ד גיא לפבר, כמתווך בינו לבין ליבל. הנאשם דרש תשלום של 3 מיליון שקל, ולאחר מכן הסכים להסתפק במחצית ממנו. אלא שלאחר שגולן וליבל פנו למשטרה, כבר נוהל המו"מ עם הנאשם בהנחיית חוקרי יחידת הסייבר שבלהב 433. לפבר החל גם הוא לשתף פעולה עם החוקרים, לאחר שהללו עלו על עקבותיו כמי שמתווך בסחיטה; נגדו הוגש כתב אישום נפרד.

אבינור דוחה את כל טענות ההגנה של הנאשם, ובכלל זה - כאילו ביקש להגן על עצמו כאשר סבר שהמתלונן הוא פדופיל. אבינור אומר, כי "הגנה עצמית" שכזו אינה מצדיקה ביצוע עבירה של חדירה למחשב אחר, ובוודאי שאין היא מסבירה מדוע הוציא הנאשם עשרות קבצים של החברה וניסה לסחוט אותה.

עוד מדגיש אבינור, כי אין כל בדל ראיה לכך שהמתלונן הוא פדופיל, ולכן דחה גם את גרסתו הכבושה של הנאשם ולפיה הצ'אטים עימו הזכירו לו התעללות מינית שעבר בילדותו. מעבר לכך, מוסיף אבינור, אם הנאשם אכן סבר שהמתלונן הוא פדופיל - היה עליו לפנות לרשויות אכיפת החוק, דבר שלא עשה.

הנאשם הורשע גם בהפצת פרסומים פדופיליים קשים ואכזריים של ילדות, אשר נתגלו במחשבו. אבינור קובע, על סמך עדויות מומחי המשטרה, כי הנאשם הוא המשתמש "עמית שרון" שהפיץ תמונות אלו, וכי העברת קישוריות (לינקים) מבססת את עבירת הפרסום. גרסתו של הנאשם, כאילו אדם זר כלשהו שלח את התמונות, נדחתה לאחר שהוכח, כי המשלוחים נעשו בסמוך מאוד לשיחות שניהל הנאשם - בשמו האמיתי - עם אמו ואשתו.

עוד קבע אבינור, כי למרות שהחומרים הפדופיליים נשלחו כאשר הנאשם שהה במקסיקו, ניתן להרשיעו על כך בישראל. הוא מזכי, כי די בכך שעבירת מין תיעבר נגד קטין כדי שהמדינה תהיה פטורה מלהוכיח שהיא עבירה גם במקום מושבו של העבריין. במקביל, הנאשם לא העלה כל טענה לסייג שימנע את החלת החוק הישראלי על מעשיו.

לבסוף מתייחס אבינור לטענותיו של הנאשם בדבר הגנה מן הצדק ודוחה אותן. הוא אומר, כי המשטרה לא הייתה צריכה לנהל חקירה נגד המתלונן בחשד לפדופיליה, משום שה"ראיה" היחידה לכך הייתה פוטומונטאז' שביצע הנאשם עצמו. גם נגד איי קפיטל וראשיה לא היה מקום לנהל חקירה, משום שהם לא ביצעו עבירה כלשהי. אכן, היחסים בין חוקרי יחידת הסייבר לבין גולן וליבל היו קרובים מדי, מעיר אבינור, אך הדבר לא פגע בזכויותיו של הנאשם. עוד הוא דוחה את הטענה כאילו נמנעה ממנו זכות ההיוועצות בעורך דין, לאחר שהוכח שהוא נפגש מספר פעמים עם עורך דינו.

הנאשם הורשע בשתי עבירות של סחיטה באיומים, בחדירה לחומר מחשב ובפרסום פדופיליה. הוא זוכה מעריכת נגיף מחשב והעברתו למחשב של אחר ומקשירת קשר לביצוע פשע. את המדינה ייצגה עו"ד קרן שמיר-עוז, ואת הנאשם - עו"ד אבי עמירם. פסק הדין ניתן ב-17.2.16 והותר לפרסום ב-20.3.16.