עו"ד רון לוינטל, בשמו של לקוחו, שוקי משעול, ניסה להטעות את בית המשפט. כך עולה (11.4.16) מפסק דינו של שופט בית משפט השלום בתל אביב, עמית יריב. הדבר מהווה עבירה לכאורה על כללי האתיקה, המחייבים עורך דין לסייע לבית המשפט לעשות משפט, ואולי גם עבירה פלילית של ניסיון לקבל דבר במרמה.

לוינטל ייצג את איש מע"מ לשעבר, שוקי משעול, בתביעת לשון הרע שהגיש נגד החוקר הפרטי אליעזר בר. הלה כתב בפוסט בפייסבוק, כי משעול הורשע בקבלת שוחד, בהפרת אמונים, בקבלת דבר במרמה ובניסיון לקבל דבר במרמה. בתביעה שהוגשה כאמור בשמו של משעול כתב לוינטל, כי "ההר הוליד עכבר, והתובע הורשע בעבירות מינוריות, בתמצית - קבלת החזר אחד בגובה 542 שקל שלא דווח כראוי, וכן נטען כי העביר מידע למקור מודיעיני שלו. גם הרשעה זו, בעניין זוטר זה, אינה חלוטה והוגש ערעור בעניינה".

עיון בכתב התביעה עליו חתום לוינטל מעלה, כי בין היתר הוא כתב: "[משעול] הורשע בעבירות מינוריות", משעול ביצע "סדרת שיחות עם מקור מודיעיני שהופעל על ידו", ומסר לאותו אדם "פרטים טריוויאליים לגמרי אודות נישומים" שניתן למצוא גם בגוגל, וטען שמשעול לא הורשע בהונאה.

יריב אומר כי מדובר בהצגה "לא מדויקת, בלשון המעטה". ראשית מציין יריב, כי מדובר כיום בפסק דין חלוט, לאחר שערעורו של משעול נדחה בבית המשפט המחוזי, ובקשתו לערער נדחתה בבית המשפט העליון. שנית, טענות שהעלה לוינטל בתביעה סותרות את טענותיו של משעול עצמו בהליך הפלילי נגדו. משעול טען תחילה, כי האיש לו העביר מידע שלא כדין היה מקור מודיעיני - אך חזר בו מטענה זו. למרות זאת, לוינטל חזר על אותה טענה בתביעה נגד בר.

יריב מפרט את העבירות בהן הורשע משעול, ושבמרכזן מסירת מידע חסוי אודות נישומים, ומסכם: "כל ניסיון להמעיט מחומרתן של עבירות אלו - וניסיון להציגן כעבירות 'מינוריות' - הוא ניסיון סרק, שמוטב היה לולא נעשה... לטעמי, מדובר בעבירות מן החמורות שיכול עובד ציבור לעבור במהלך תפקידו". הצגת הדברים בתביעה נגד בר, ממשיך יריב, יש בה "גישה סלחנית במיוחד של משעול כלפי עצמו וכלפי התנהלותו".

מכאן עובר יריב להרשעתו של משעול בקבלת החזר הוצאות שלא כדין, ואומר שגם בכך חוטא לוינטל ב"חוסר דיוק משמעותי". למעשה, הוא אומר, לא מדובר בטעות שבעטייה קיבל משעול 542 שקל עודפים, אלא ב"שיטה ממש": משעול הגיש בשנים 2005-2003 למדינה מסמכים כוזבים מתוך כוונה לקבל החזרים הגבוהים באלפי שקלים מהוצאותיו בפועל. גם כאן, אומר יריב, אין הוא מקבל את הטענה שמדובר בעבירה "מינורית". לסיכום הוא אומר, כי התשתית העובדתית שהציג לוינטל הייתה "בלתי מדויקת, בלשון המעטה".

לגופה של התביעה, אומר יריב כי אכן בר לא היה רשאי לכתוב שמשעול הורשע בקבלת שוחד, שכן הוא לא הורשע בכך. אולם על-פי פסיקת בית המשפט העליון - יש מקום לכרוך יחדיו את עבירות השוחד והפרת האמונים (בה הורשע משעול), בהיותן עבירות שטבוע בהן יסוד של שחיתות. משעול אכן הורשע בהונאה ואמירתו של בר לפיה במעשיו יש קלון היא הבעת דעה מותרת, ממשיך יריב. עוד דוחה יריב את טענתו של לוינטל, לפיה זכאי משעול למעמד של חושף שחיתות, שכן הוא לא הביא כל ראיה לכך.

לעניין גובה הפיצוי, אומר יריב כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שמשעול היה הראשון לדרדר את השיח מול בר למחוזות לשון הרע, ולכן פסק לו 5,000 שקל בלבד. לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה על 75,000 שקל, לאור העובדה שרוב הטענות בה נדחו וחלקן אף התבררו כבלתי מדויקות, ולנוכח המסקנה לפיה ברובו היה זה הליך סרק, פסק יריב שהפיצוי למשעול ייבלע בתוך ההוצאות שהיו לבר, כך שמשעול יקבל דבר. את בר ייצג עו"ד גיא אופיר.