נציגי עיריית ירושלים לא התייצבו לדיון בערעור בבית המשפט העליון, והמזכירות לא הצליחה לאתרם במשך שעתיים. במצב יוצא דופן זה, קיים העליון דיון במעמד צד אחד וקיבל לגופו את הערעור שהוגש לו.

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הוציא בשנת 2014 צו הריסה למבנה בשטח של 1,100 מ"ר שהקים יוסף פאיז, וזאת לבקשתה של עיריית ירושלים. שופט בית המשפט המחוזי, צבי סגל, דחה בדצמבר 2015 את ערעורו של פאיז, אך כבר אז הצביע על ליקויים בהתנהלותה של העירייה.

לדברי סגל, העירייה אומנם רשאית הייתה להוציא צו הריסה מינהלי במקביל להליך הפלילי שהתנהל נגד פאיז (ממנו זוכה בסופו של דבר), אך אין הוא מבין מדוע עשתה זאת. הוא ציין, כי העירייה עצמה ביקשה שוב ושוב לדחות את הדיון בצו ההריסה עד להכרעה בתיק הפלילי, ומכאן שהיא לא ראתה בו דחיפות. לדבריו, היה על העירייה לעשות אחת משתיים: או להמתין עד לסיום ההליך הפלילי, או לנהל את שניהם במקביל.

פאיז ביקש מהעליון רשות ערעור על פסק דינו של סגל, ובפתח ההחלטה אומר (18.4.16) השופט יורם דנציגר: "באי-כוח המשיבה לא התייצבו לדיון שלפנינו בשעה 11:30 על-אף קיומו של אישור מסירה כדין, ונסיונות לאתרם בשעתיים שחלפו מהמועד בו היה הדיון בבקשה אמור להתחיל, לא צלחו".

כאמור, העליון קיים את הדיון במעמד צד אחד וקיבל את הערעור, תוך שהוא קובע תנאים בהם יהיה על פאיז לעמוד אם העירייה תחליט לנקוט בהליכים נגדו. השופטים ניל הנדל ואורי שהם הסכימו עם דנציגר. את פאיז ייצגו עוה"ד סמי ארשיד ופדל מרה.