נשיא המדינה, ראובן ריבלין, דחה (יום א', 18.12.16) את בקשת החנינה שהגיש יונתן היילו, שהרג את האדם שלטענתו אנס אותו שנים רבות קודם לכן ונדון ל-12 שנות מאסר.
לשכת הנשיא מסרה: "בנימוקי הדחייה הובהר, כי מוסד החנינה איננו ערכאת ערעור נוספת על החלטות בית המשפט וכי עיקר נימוקי בקשת החנינה, המתארות את הרקע לביצוע העבירה ואת נסיבותיה עמדו בפני בית המשפט העליון ונלקחו בחשבון על ידו, כשהחליט בזמנו להמיר את סעיף ההרשעה להריגה ולהפחית שש שנים מעונשו של היילו.
"לפיכך, עם כל הצער והכאב על נסיבותיו הקשות של היילו, שהיה גם קורבן למעשים קשים, לא נמצאה בשלב זה הצדקה למתן חנינה. עוד הובהר, כי במידה ותוגש בקשת חנינה נוספת על-ידי היילו בעתיד, ניתן יהיה לשקול את הבקשה, תוך מתן משקל נכבד לתהליך שיקומו בשירות בתי הסוהר".
היילו הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח ונדון ל-20 שנות מאסר, לאחר שנקבע שקיימות נסיבות מקלות המונעות את הפעלת עונש מאסר העולם הקבוע בחוק על עבירת רצח. בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו, שינה את ההרשעה לעבירת הריגה וכאמור גזר עליו 12 שנות מאסר. היילו יושב בכלא כבר שבע שנים, אך שבניכוי שליש הוא עשוי להשתחרר בעוד שנה.
שופטי העליון כתבו: "זהו אחד מאותם מקרים שבהם המשפט אינו יכול להכיל את מלוא מורכבותם של החיים ושל הצער האנושי", נכתב בהחלטת השופטים, "זהו מקרה שמחייב איזון בין ההתחשבות במצוקת הפרט לבין שיקולי צדק כלל חברתיים, ובכלל זה השמירה על קדושת חייו של כל אדם, גם מי שפשע, והחשש מפני מתן הכשר לעשיית דין עצמית ולנקמה".
השופט
חנן מלצר קבע, כי יש להרשיע את היילו בהריגה ולא ברצח של "קינטור מתמשך" מצד ירון איילין. "אין להבין מדברי כי התנהגות היילו הייתה סבירה שכן הוא קיבל החלטה, אף אם ספונטנית, להרוג את המנוח ועל כן אין לפטור אותו מאחריות פלילית", כתב מלצר, "אלא שעליו לשאת בעונש ההולם את מעשיו. אדם אשר נפגש עם מי שהתעלל בו מינית ונלקח על ידו לאזור חשוך ומבודד, קיים יסוד להניח כי הוא עומד לחוות התעללות מינית נוספת - הוא עלול להיכנע ל'תחושת הטבע האנושי' ולאבד את עשתונותיו".
