מסתבר לאחר כל המילים הגבוהות, ההצגות מול מצלמות הטלוויזיה, הקונטרסים הפסאודו-מדעיים, ומיני איומים בפרשת עמונה מסתתר בסך-הכל מחיר כספי. הדיוטות נטו לחשוב שאולי הנחשבים לאידאולוגיים ביותר לא ילכו אחר פתיים כספיים אלא יעמוד על שלהם כיאה לחלוצי הארץ החדשים. לא מיני ולא מקצתיה: הכל עניין של כסף ועוד כסף ועוד כסף. מטר כאן ומטר שם, קילומטר פה וקילומטר שם, אין כל חשיבות היכן היישוב. העיקר הכסף. מי שבא בטענות על תושבי עמונה הוא טיפש גמור. הם עשו בדיוק מה שהיה מצופה מהם. איימו על ראש הממשלה דרך בנט, שקד, ועוד כמה ח"כים ממפלגת הבית היהודי והם השיגו את מבוקשם. הקריקטורות הפוליטיות שהוזכרו לעיל הן הן הבעיה. כולם יודעים שעמונה נולדה בחטא, במרמה ובעורמה. ראשי המתנחלים מודים בכך בפה מלא ללא ניד עפעף. והאמת היא שאין זה חשוב. פוליטיקאים קטנים, ציניים עד עמקי נשמתם, החל מראש הממשלה, דרך בנט, שקד, וחבריהם הוכיחו שאורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' יודעים איך להטיל עליהם פחד ואימה. כדי לתעתע בציבור "המנהיגים" הללו טחבו את היד עמוק בכיסה של המדינה וגזלו כספי אזרחים, חוקקו חוק מטופש ומשווקים אותו כהברקה משפטית גאוניות, ועוד מתפארים בעשייתם.