הפערים במשק בין ריבית החובה הממוצעת על האשראי השקלי הלא צמוד לעומת ריבית הזכות הממוצעת על פיקדונות לא צמודים, הם מהגבוהים במדינות המפותחות. כך עולה מבדיקה שנערכה על-ידי המחלקה הכלכלית באיגוד לשכות המסחר.
על בסיס נתוני בנק ישראל, עמד הפער הממוצע בין ריבית הזכות וריבית החובה בחודש דצמבר 2003 על 4.27 אחוזים. הפער הממוצע במשק בארבע השנים האחרונות עמד על 4 אחוזים.
לעומת זאת, בהשוואת פערי הריביות בעולם (על בסיס נתוני הבנק העולמי לשנת 2000), עולה כי פערי הריבית בישראל הם מהגבוהים בעולם ודומים יותר לפערי הריבית המקובלים במדינות מזרח אירופה.
כך למשל, פערי הריבית הממוצעים בשוויץ עמדו על 1.28 אחוז, קנדה 1.58 אחוז, אנגליה 2.72 אחוזים, ארה"ב 2.83 אחוזים, פורטוגל 2.79 אחוזים, שבדיה 3.67 אחוזים ובאיחוד האירופי 3.63 אחוזים.
בהתייחסו לממצאים אלה, אמר מנכ"ל האיגוד, יוסי שוסטק, כי הפערים הקיימים בין ישראל למדינות אחרות משקפים את הריכוזיות הרבה של המערכת הבנקאית בארץ ואת העובדה שמקורות האשראי במשק קשוחים למגזר העסקי, אך בעיקר למשקי הבית.
כלכלני האיגוד מעריכים כי אילו היו מצמצמים את פערי הריבית ב-0.1 אחוז, המגזר העסקי היה חוסך (או מרוויח) כ-126 מיליון שקל בשנה ואילו מגזר משקי הבית היה חוסך כ-27.5 מיליון שקל. אילו פערים אלה היו מצטמצמים בכ-0.5 אחוז היה הציבור כולו (כולל המגזר העסקי) חוסך או מרוויח כ- 800 מיליון שקל לשנה.
בבחינת הפערים בין ישראל לארה"ב עולה כי פערי ריבית של הבנקים המרכזיים (הריבית המוניטרית) עמדו בנובמבר 2003 על פער של 4.6 אחוזים בין ישראל לארה"ב ושל 2.8 אחוזים בין ישראל לאירופה. פערי הריבית על אג"ח בין ארה"ב לישראל (הפער בין תשואות השחר ל-10 שנים לבין תשואות אג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים) עמדו על 3.3 אחוזים.
