עוד כמה ימים נאמר "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". שימו לב: לא לדבר - לספר! כלומר, לחזור על דבר שאנחנו כבר יודעים, ולמה בעצם? מפני שידיעה בלבד, ללא התרגשות והתפעמות הבאות ממעמקי הנפש, אין בכוחה להניע את האדם לחולל מהפכה מן היסוד בכל אורחות חייו, וזה הרי מה שנדרש מעם העבדים שפרץ אך זה עתה ממצרים ולא ידע בדיוק מה לעשות עם החרות החדשה שלו. אומנם נכון, מי שבעיניו ראה עמוד ענן ועמוד אש, את הים נבקע לשניים, קופא ובעיתוי מושלם מפשיר ומטביע את הצבא המצרי, לא ישכח זאת כל חייו, אבל הזיכרון הטרי, החי, שגרם לעם לצאת מכליו ולקבל על עצמו התחייבות כל כך מוזרה כמו "נעשה ונשמע"! - הזיכרון הרגשי דוהה עם הזמן ומשאיר אחריו רק את הידיעה היבשה. ואת הנס - האדם במגבלות תודעתו ממיין בין הדברים "הנורמליים", וממילא ייחודו והחד-פעמיות שלו הולכים ונשחקים.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
