חג החרות

חג החרות. ברכות מכל עבר. הכל מתענגים על שאבותינו יצאו ממצרים, השאירו שם את העבדות ויצאו בני חורין למסע בו עודנו הולכים קוממיות. נהדר! אנחנו עם חופשי. כל הדמוקרטיות, קטנות כגדולות מקדשות את החופש. חופש המידע. חופש הדיבור. חופש העיתונות.

יש רק עניין קטן טורדני, שולי, איזה דיסוננס מעיב. יד נעלמה בוחשת במוחותינו ומסדירה בתוכם את העניין הזה שנקרא בחירות. יד ארוכה. יד שיש לה פרק בקיימבריד'ג אנגליה ואצבעות באוסטין טקסס. בסנט פטרסבורג עובדים על כורים בפנסילבניה. אנליסטים סורקים את הפרופיל של מיליונים ומוכרים את הדטה ליועצים אסטרטגים שמוכרים למנהיגי שמאל ולמנהיגי ימין את החולשות של המצביע שאיננו יודע כי כל הסיפור הזה של בני חורין וחופש הוא פארסה נוחה, ומה שנראה כהחלטה סוברנית של אדם להצביע בעד נושאי השקפת עולמו איננו אלא מפגן של כפייה פסיכולוגית העושה את בני החורין לצאן גועה "מה" מה" מה".

מי אשם? לא האדם הממוצע. לא האיש והאישה מן השורה שיש להם שם משלהם, והילוך משלהם, וכתב יד משלהם, וחברים משלהם, ותכתובות משלהם, וקניות משלהם, ושמחות משלהם, וימי הולדת משלהם, וימי אבל משלהם, פרטיים, אישיים, משקפים אישיותם וייחודם, ואלה נאספים על-ידי אשפי סטטיסטיקה ומסגירים זאת לידי סוחרי הקולות את טביעת הנפש והדעת והרוח, ומנהיגים חסרי יושרה קונים והולכים לחגוג את ניצחונם כאילו הצליחו לשכנע את הציבור באמיתות שלהם, בצדקת דרכם, בתבונתם, בקדוש להם. הם אשמים. הם מפעילים את התעשיה המבחילה של סילוק החופש מן העולם, של כיבוי החרות, של הפיכת הדמוקרטיות לעיסה של אנשים ונשים ישרים שהפכו אותם למצביעים נכפים. חג החרות?

הלוואי. הלוואי ויהיה חג בו ייאמר קול גדול, סלקו את כל הסוכנים המוכרים אותנו למרבה במחיר, המייעצים לימין כשהימין משלם, ולשמאל כשהוא המשלשל תגמולים, ולליברלים ולרדיקלים ולחילונים ולפונדמנטליסטים. אל תאמינו לאף לא מנהיג המוקף ביועצים שאין להם אלוהים אלא אלוהי ההצלחה של משימתם בלבד. כבר עכשיו. לא לשנה הבאה בני חורין. בשנה הזאת.

נ.ב.

רשימה זאת לא נכתבה בעקבות תרומתו של משה קלוגהפט - הבית היהודי ועוד - לבחירתה של תמר זנדברג - מרצ'.