ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שדרש וקיבל את זכות הנאום ולהדליק משואה בטקס בהר הרצל לציון 70 שנות עצמאות למדינת ישראל, העביר מסר בנאומו לאויבי ישראל: "האור שלנו ינצח את החושך שלהם". נתניהו הזכיר את ביקורו בהודו, טען כי ההערצה לישראל מחלחלת גם למדינות ערב והודה לנשיא ארה"ב,
דונלד טראמפ, על העברת השגרירות לירושלים. "תודה לך אמריקה", אמר ראש ממשלת ישראל בנאומו שנמשך כ-14 דקות.
גם נשיא ארה"ב שלח ברכה לראש הממשלה ולעם היושב בציון: "ברכות לראש הממשלה נתניהו ולכל עם ישראל לרגל 70 שנות עצמאותכם הגדולה", כתב דונלד טראמפ חשבון הטוויטר שלו. "אין לנו חברים טובים יותר בשום מקום. מצפה להעביר את השגרירות שלנו לירושלים בחודש הבא".
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין שנאם כשמונה דקות בטקס בהר הרצל, אמר: "בשבעים שנות עצמאות הגענו יחד להישגים מופלאים. יחד גידלנו פעם תפוזי ג'אפה כתומים, ויחד אנחנו מגדלים היום עגבניות שרי מהונדסות. יחד לחמנו פעם כשבידנו דוידקה, נפוליאונצ'יק ועוזי, ויחד אנחנו נלחמים היום כשמעלינו פרושה כיפת ברזל. יחד הצמחנו בישראל נווה מדבר דמוקרטי, ויחד הפכנו את ארצנו הקטנטונת למעצמה טכנולוגית עולמית, שהצדק והמוסר מובילים אותה. החיבורים בין כיסוי הראש לכובע המצחייה, בין שומרי החומות ופורצי הגבולות, בין אלו שחיים בעולם של סברא, ואלו שחיים בעולם של סייבר, בין בני דור הפרחים ובני דור המסכים. ומבין כולם, ממש כולם, צומחת ועולה החברה שלנו כמו פסיפס מופלא של שבטים וגוונים, אמונות ודעות, ארצות מוצא ואורחות חיים. הגיוון – הוא מקור העוצמה שלנו, המורכבות – היא הדלק שבמנוע הצמיחה שלנו. במקום לחלום על מרחב ישראלי משותף, לפעמים אנחנו בוחרים לאמץ את סיסמת הפיצול: "איש לאוהליך ישראל!" לכבוד יום העצמאות השבעים שלנו, יש לי הצעה לסיסמה חדשה ברוח מורשת החדשנות: "מה טבו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל"! מה טובו אוצרות התרבות והרוח המשותפים שלנו, שהתכנסו כאן מארבע קצוות תבל מה טובו הפנים השונות שלנו. מה טובו הדעות השונות שלנו! אם נאמין בכך בלב שלם, יפלו החומות, יוסרו המחיצות וימשיך להתרחש הפלא הישראלי ונוכל כולנו להמשיך ולשיר יחד: "הללויה על מה שהיה ומה שעוד לא היה. הללויה".
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמר בברכתו ליום העצמאות: "אחי ואחיותי, אזרחי מדינת ישראל, חג שמח! במסורת היהודית שבעים בגימטרִיה זה ע'. שנת השבעים היא הזדמנות לכולנו לאמץ עין טובה. גם כשנדמה לפעמים שאתגרים חברתיים ופוליטיים מקשים על החיים יחד, עלינו לאמץ עין טובה על החברה הישראלית. עין טובה בין אדם לחברו, עין טובה על מדינת ישראל, עין טובה על כל מה שיש לנו, על הדבש וגם על העוקץ. בסיוריי בארץ ישראל אני פוגש אתכם, אזרחי ישראל, האנשים והנשים, שבונים את הבית הזה, שפועלים כאן יום יום בשביל כולנו. אני פוגש את מורות ומורי ישראל, אשר בשילוב כוחות מעמידים כאן דור של פורצי וממשיכי דרך בתעשיה, בטכנולוגיה, באמנות, בספרות, בחקלאות, בלימוד התורה, במדע וברוח. אני פוגש חקלאים ופועלים המממשים בגופם את חזון הציונות, יישוב הארץ ובניינה, ומשלבים עמל-כפיים עם טכנולוגיה עילית. אני פוגש אנשים ונשים, עמותות וארגונים, שפועלים למימוש התקווה הישראלית, ולקידום השותפות בין הקבוצות השונות, והשבטים השונים הלכה לְמעשה. אני פוגש את חיילי וְחיילות צה"ל, אנשי מערכת הביטחון, השב"כ, המוסד, המשטרה, ורואה איך הם נחושים ומסורים, להגן ולהבטיח את איתנותה של מדינת ישראל. אני פוגש את משפחות השכול, חללי צה"ל והרוגי הטרור, את משפחות השבויים והנעדרים. משפחות שמשלמות את המחיר הכבד ביותר, להבטחת ריבונותנו ועצמאותנו. אזרחי ישראל היקרים והיקרות לי מאוד, אתם המדינה הזו. אנחנו המדינה הזו. מדינת ישראל היא אנחנו, לטוב ולרע, בעיקר לטוב. "יובלות על יובלות לא התראינו ופתאום נפגשנו כאן לא הכרנו, כל כך השתנינו טוב שהשארנו סימן" כתב
מאיר אריאל, בשירו "כתונת פסים". שיר המתאר את הפלא שלנו: מתימן וממרוקו, מהולנד ומיוון, מאלג'יר ומרוסיה, מפולין ומאתיופיה התקבצנו כאן. דרך פרעות, גירושים, ואינקוויזיציות. ואף מתוך התופת השטנית, האיומה ביותר, מכבשני השאול באירופה. קמנו על רגלינו, שבנו לארץ אבותינו והקמנו כאן בית לאומי, שלנו. כל כך השתנינו, וַעדיין, טוב שהשארנו סימן, קמט פה, וקמט שם. היום הזה אנחנו מברכים ומודים על הטובה, ועינינו, עין טובה, נשואה אל העתיד ואל האתגרים הגדולים שהוא מזמן. גם כיום, שבעים שנה למדינת ישראל, יש כאלה שמתכחשים לקיומנו. באופן אירוני, רבים מאויבנו הגדולים, צעירים יותר ממדינת ישראל. הם נולדו אחרי שהיא כבר הייתה עובדה קיימת ומבוססת. כל שנה שעוברת המפעל הלאומי שלנו מכה עוד שורש, מעמיק, מתבסס. אני זוכר כילד, שהיה אסור לנו להניף את דגל ישראל. כמה חלמנו שנוכל לנפנף בדגל ויחד איתנו חלמו מיליוני יהודים באירופה, במרוקו, בשנגחאי, בתימן ובאתיופיה. אני זוכר את הנפת הדגל הכחול-לבן, את הדמעות בעיניים כשסוף כל סוף זכינו בעצמאותנו. לא כולם זכו. חשוב שנזכור שאנו בני המזל שזכו לחיות בדור שיבת ציון. שזכו לחזות בבנין ירושלים. השנה זכינו שידידתנו הגדולה ארה"ב, הכירה בירושלים כבירת ישראל. אני בטוח שבקרוב יכירו עוד ועוד מדינות בירושלים כבירת ישראל ויצטרפו לארה"ב. במלאת יובל שבעים למדינת ישראל, נאחל לה שתרווה נחת מאיתנו. ושנזכה יחד איתה לברכת שלום. "ה' עוז לעַמו יִיתן. ה' יברך את עמו בשלום". חג עצמאות שמח".