ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, איבדה לחלוטין את הסיכוי - הקלוש ממילא - להעביר בפרלמנט את הסכם הברקזיט אליו הגיעה עם האיחוד האירופי. משמעות הדבר: או פרישה ללא הסכם ב-12 באפריל, או ניסיון לשכנע את האיחוד להעניק דחייה ארוכה (עד שנתיים) כדי לאפשר חשיבה מחודשת בבריטניה על המהלך כולו.

המכה הסופית הונחתה על מיי בידי המפלגה היוניוניסטית האירית, שעשרת ציריה בפרלמנט מעניקים לממשלתה של מיי רוב דחוק. דובר המפלגה לנושא הברקזיט, סמי וילסון, כתב (יום ג', 26.3.19) בדיילי טלגרף, כי דחיית הברקזיט בשנה עדיפה על פני ה"כלא" - כלשונו - אליו מכניס ההסכם הנוכחי את בריטניה. מתנגדי ההסכם טוענים, כי הוא יאלץ את בריטניה להישאר במעטפת המכס האירופית ללא מגבלת זמן וללא יכולת לפרוש ממנה, כל עוד לא יימצא הסדר לבעיית הגבול בין שני חלקי אירלנד.

וילסון כתב: "אפילו אם תיכפה עלינו ארכה של שנה, לכל הפחות יהיה לנו מה לומר על הנושאים שישפיעו עלינו בתקופה זו, ותהיה לנו הזכות להחליט בצורה חד-צדדית לעזוב את האיחוד בתום התקופה, בהחלטה פשוטה של הימנעות מהארכה נוספת. אין ספק שזו אסטרטגיה טובה יותר מאשר לכלוא את עצמנו מרצוננו בכלא של הסכם הפרישה, כאשר המפתח של התא מצוי בידיו של מישל ברנייה [ראש צוות הברקזיט באיחוד]".

הודעתו של וילסון באה לאחר ש-מיי דווקא קיבלה בשורות טובות מכיוון קבוצה מרכזית של תומכי הבקרזיט בפרלמנט, "קבוצת המחקר האירופית". יו"ר הקבוצה, ג'ייקוב ריס-מוג, אמר, כי הוא וחבריו יצטרכו בסופו של דבר להכריע בין פרישה לפי ההסכם הקיים לבין הישארות באיחוד, שכן מיי לא תוביל לפרישה ללא הסכם. הוא רמז שבמצב כזה יתמוך בהסכם, אך לא הבהיר האם כל חברי הקבוצה סבורים כמותו.

מיי איבדה במידה רבה לפנות בוקר את השליטה בתהליך הברקזיט, כאשר הפרלמנט החליט להעמיד להצבעה מחר בערב מספר חלופות שיציעו חבריו. כעת היא מצויה תחת לחץ להעניק חופש הצבעה לצירים השמרנים בהצבעות אלו, לאחר ש-30 מהם הצביעו בעד העברת השליטה לפרלמנט - כולל שלושה מבין חברי הממשלה המורחבת, שהתפטרו עקב כך.

בינתיים מתרחב המרד בפרלמנט: הילרי בן, ציר בכיר מטעם הלייבור ומי שהיה שותף להצעה להעביר את השליטה בברקזיט לידי הבית, פרסם היום את ההצעה הרשמית לניהול הישיבה מחר. על-פי המקובל, הממשלה היא המציעה את סדר היום לישיבות הפרלמנט, אך כעת כאמור היא מאבדת כלי משמעותי זה. יתרה מזאת: על-פי הצעתו של בן, הפרלמנט ישלוט בעצמו גם בישיבה ביום שני הבא (1 באפריל), העשויה להיות אף היא מכרעת לגבי המשך הדרך.