פרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי ללא הסכם שוב נראית כאפשרות ריאלית, ודייוויד בּוּטֶל – יו"ר חברת קפיטל אקונומיקס ואחד הכלכלנים המובילים בסיטי של לונדון – טוען במאמר בדיילי טלגרף, כי מדובר באפשרות לא רעה בכלל. בּוּטֶל יוצא נגד התחזיות המדברות על תוהו ובוהו, וסבור שבריטניה אפילו יכולה לצאת נשכרת מאפשרות זו.

המושג "ללא הסכם" הוא מטעה, פותח בּוּטֶל. הכוונה היא להעדר הסכם כולל עם האיחוד האירופי, אך אין זה אומר שלא ייתכנו הסכמים נקודתיים – ובפועל כבר לא מעט כאלה בין בריטניה לבין גופים אירופיים שונים. והעיקר: נכון שפרישה ללא הסכם לא הייתה החלופה הראשונה, אך היא עדיפה על פני מכירה בזול של אינטרסים בריטיים חיוניים (שזה מה שעשתה תרזה מיי, לטענת בּוּטֶל).

אין זה אומר שמדובר בניתוח ללא כאבים. בּוּטֶל סבור שהפגיעה הכלכלית תהיה קטנה וקצרת טווח, אבל היא תהיה. ויהיו גם השלכות פוליטיות, אך חיוביות. הכלכלן הדגול מנקור אולסן טוען, כי הצמיחה מגיעה לשיאה כאשר מדינות שמות את האינטרסים שלהן לפני אלו של חלקים מתוכן. עוד הוא טוען, כי יצירת ממשלה טובה מחייבת תקופות של טלטלות במוסדות השלטון. גרמניה ויפן המובסות יצאו ממלחמת העולם השנייה כמעצמות עולמיות, בעוד בריטניה המנצחת איבדה את מעמדה. המהפכה המוסדית בבריטניה באה רק ב-1979 בדמותה של מרגרט תאצ'ר – ועדיין יש צורך להשלים אותה.

ובכן, למה יש לצפות מברקזיט ללא הסכם? החיים יימשכו כמעט כסדרם. הייצוא למדינות האיחוד הוא רק 12% מהתוצר הבריטי, כלומר – 88% מהתוצר כלל לא יושפעו. אין ספק שהדיווחים בימים הראשונים יהיו שליליים, אך בּוּטֶל צופה שתוך זמן קצר התמונה תתאזן: השמים לא יפלו ובריטניה תחתום על הסכמי סחר חופשי. חוץ מזה, עצם הפרישה תשים קץ לחוסר הוודאות של הברקזיט ותחסוך את הצורך להוציא עשרות מיליארדי ליש"ט על ההיערכות.

יש תקדים ממנו ניתן לשאוב אופטימיות, טוען בּוּטֶל, ומפנה ל"יום רביעי השחור" – 16.9.92, היום בו יצאה בריטניה ממערכת שערי החליפין האירופית למרות מאמציה של הממשלה בראשותו של ג'ון מייג'ור להימנע מכך. הממסד כולו – השירות הציבורי, הבנק המרכזי, רשת BBC, פייננשל טיימס – סבר שמדובר באסון לאומי ובהשפלה. דומה היה שהם ישבו שבעה ביום הפרישה. בפועל, אומר בּוּטֶל, מדובר היה ביציאה רבת-מזל ממערכת שפגעה קשות במשק הבריטי. אחרי כמה חודשים, כאשר ההתאוששות הכלכלית של בריטניה הפכה לברורה, השתנה כינויו של אותו אירוע ל"יום רביעי הלבן", ואחרי עוד זמן – ל"יום רביעי המוזהב".

אם בריטניה תפרוש מהאיחוד ללא הסכם, הרי שכמו ב-1992 זה לא יהיה מתוך בחירה, אלא בשל תאונה פוליטית או משום שהאיחוד האירופי לא הותיר אפשרות אחרת. אבל, שוב כמו ב-1992, אין זה אומר שהתוצאות יהיו שליליות. מוסדות, כמו בני אדם, נדבקים לעיתים למה שמחניק אותם – וצריך לקרוע אותם מהם, ואז הם מופתעים מן השיפור. בּוּטֶל משוכנע, שבתוך פחות משנה יבינו הבריטים, שפרישה ללא הסכם הייתה בריחה ממוזלת ושחרור מבורך.