מוטיב משותף למאמרים שליקטתי להלן, הוא ניסיון הכותבים להציג עמדה מאוזנת בנוסח: "מצד אחד... ומן הצד השני... במילים אחרות הצגת עמדה ללא נקיטת עמדה. יהיה בוודאי מי שיאמר שזו העבודה העיתונאית האמיתית; אני מסכים עם טענה זו בדרך כלל, אך לא במקרים אלה. כאן אין הכותבים מתיימרים לדווח עובדות ונתונים אלא להביע דעות ועמדות כאשר משקלה האמיתי של עמדה הוא הבסיס הערכי שלה המביא תמיד לנקיטת עמדה, שיש בה גם סדר עדיפות. עמדה שנמנעת מהתמודדות עם סוגיה זו, נראית בעיני שטחית, רופסת ובעצם גם בלתי-מעשית. בין לומר: "אני בעד.....", לבין לומר: "מתוך X האפשרויות המוצגות, אפשרות שתיים היא העדיפה, מפני ש....", הדרך הראשונה סתמית והשנייה מבטאת בחירה מנומקת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
