ב-27 בינואר 1945, נפתחו שערי הגיהינום. אושוויץ, המפעל הגדול ביותר בתולדות האנושות להשמדת אדם - שוחרר. הזוועה שהתגלתה לעיני חיילי הצבא האדום שנכנסו למחנה הייתה בלתי נתפסת. טוראי זינובי טולקאצ'ב, יהודי, אמן, וחייל בצבא האדום, תיעד את שראו עיניו, וכך כתב: "האדמה נאנחת בקולותיהם של הקורבנות. לא יכולתי לקרוע את עצמי מאותה חלקת אדמה מקוללת [...] והתהום האנושית הנוראה. כל גופי הזדעזע בהתייפחות איטית". כך כתב. בשטח המחנה היו מוטלות גויות אדם. אלפי אנשים חולים וגוססים, בהם ילדים. שלדים עירומים למחצה. "מוזלמנים", "המתים החיים". מיליון ושש מאות אלף בני אדם, קרוב למיליון וחצי מהם יהודים, נרצחו באושוויץ. בעיפרון, על דף נייר של מחנה אושוויץ, כתב טוראי טולקאצ'ב, וחזר וכתב, כך: "למען אזכור". "למען לא אשכח". "למען אזכור, למען לא אשכח".
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
